מסתובבת במסדרונות האבן הקרים
בדרך לאיזה שיעור לא חשוב,
מנסה להבין מה רגלי הנעלי בית
האלו עושות באוניברסיטה
בין כל המחויטים האלו
איך השביל המעוקל שלי מתמזג
בשבילים הישרים של המסורקים האלו
ובין מספר למספר אין שום דבר
וכלום לא ברור
וחוסר האונים והחברים
רק מחזק בי את הרצון
לראות אם יש משהו טוב יותר
אחרי הירייה
מאי 99
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|