שיר שקט ברקע, מאלה שמגבירים את הריקנות, שמש נחבאת מבין העצים
שעסוקים בריקוד עם הרוח.
הכל כל כך שלוו שם בחוץ.
פרשתי את הקלפים על הציפוי הסגול, בעוד עיניך מביטות בי ריחוק,
וליטפתי כף ידך.
"אתה רואה את הקו הזה פה"? שאלתי בשקט..., זה רק אומר שיש משהו
שתמיד ישמור עלייך וידאג שיהיה לך טוב.
הבטת בי בעיניים שלוות יותר, שנינו הבנו .., גם המילים היו
מיותרות, בינינו תמיד היו מיותרות.
משכת אותי אלייך מעיף את כל הקלפים, שורף תבונותיי..., משכת
אותי ונשקת לי בחוזקה, הרגשתי עלבון עולה במורד גרוני.
עוד רגע יפרצו הדמעות.
אתה חושב שאתה מעריך אותי פחות כעת..?, אני יודעת שאני כן.
הבטחתי לעצמי להישאר, הבטתי שם בעיני המלאכים ומתוך בכי משחרר
צרחתי ניצחתם..., אתם ניצחתם.
הכול יהיה בסדר מעכשיו , הנה הבטחתי לא לך ולא להם, לעצמי.
אהבתי בטח תכבה בקרוב, כי החכמים אומרים והם בטח יודעים שלא
אוהבים יותר מידי זמן מרחוק.
ויום אחד בעתיד נפגש, גם אם זה יהיה רק שבריר של שניה מתוך
חלום שנינו נרגיש.
ונסתכל אחורה בחיוך על הרגע הזה עכשיו, על היום.., כשאני
כתבתי.., כשאתה קראת, כשאני הבנתי כי אתה אמרת, שאני ויתרתי
ואולי אהבת.