נולדתי. אני אח ל-2 חתולים, ואני הכי קטן. אני יספר לכם טיפה
על המשפחה שלי: מיצי- החתולה הכי יפה בשכונה, בת 16. אחריה בא
סלע- החתול הנכה, "הכבשה השחורה" במשפחה, שאני- סקיפר, בן פחות
מיום, מספר את סיפורו של אחי הנכה, סלע. אני יודע שהכותרת
מכוונת בצורה כלשהי אליי, כי הכותרת היא "דווקא אני", ואני
המספר, אבל היא לא עליי, היא על אחי, השונה. סיפורו התחיל
מהשבוע הראשון שלו בעולם. הוא- גור קטן, הוא טייל בשכונה שלנו,
כשפתאום 3 ילדים בני 11 החליטו להשתעשע איתו, מאז היא שהוא
נשאר חסר עין. אבל זו לא הייתה הבעייה היחידה שלו, לסלע לא היו
שערות בגוף, וכאתה בא ממשפחת חתוליים פרסיים, זה די נדיר
ו...שונה, הייתה לו גם בעיית משמעת כזאת, שאי אפשר להסביר.
הוא, כמו שאמרתי, היה ה"כבשה השחורה". אחותינו מיצי, לא מתה
עליו במיוחד, היא אומרת שהוא צריך לעוף מפה, שהוא מבייש את
המשפחה. לא, אין לנו אחות תומכת ומבינה, אחיות כאלה יש רק
באגדות. ואני עדיין לא נולדתי, וגם אם הייתי חי, מה הייתי יכול
לעשות, איך אני יכול להשפיע?. הבעייה של סלע עכשיו היא שהוא
מכוער, חסר פרווה, חסר עיין, ובעל בעיית משמעת קשה. כל חתולי
השכונה אמרו שהוא לא חתול, שהוא עב"ם. כן, גם חתולים יודעים
מזה עב"ם, תאמינו או לא. טוב, אצלנו לא היו מכשירים משוכללים
וציוד שעוזר לתקן את הבעייה שלו ואת העין שלו. ועכשיו אין מה
לעשות, הבעיית משמעת שלו הולכת וגוברת מרגע לרגע, והעין
שלו....מלאה במין עובש דוחה כזה בצבע צהוב, אני לא מתפלא שאף
אחד לא מתקרב אליו. אוי, שכחתי לספר לכם על הורי. אמי- חתולה
יפה וגדולה, מלאת פרווה, שמה היה ריטה. ואבי- ממה שמספרים היה
ענק, ויפה, אני לא ראיתי אותו, שמעתי מאמא שסיפרה לשכנה החדשה
שלנו עליו, וממה שהבנתי הוא מת, מצאו אותו על הכביש, משהו בקשר
למשאית. עכשיו, בגלל שאבי לא איתנו יותר אז דודתי גרה איתנו,
פזית הוא שמה, היא אחותו של אבי, היא קצת זקנה, בת 59 בערך,
אבל היא יכולה לעמוד על 4 רגלייה, היא ממש נחמדה, במיוחד אליי,
כשאמא בעבודה. מה, לא ידעתם שחתולים עובדים?! הם צריכים
להתפרנס ממשהו...לא חשוב, נחזור לסלע. כמו שאמרתי, אף אחד אהב
אותו, הוא תמיד היה לבד בבי"ס, בבית, בחוץ, בגן המשחקים. תמיד
לבד...יום אחד, מיצי וסלע רבו, סלע שרט אותה וגרם לה לפצע
עמוק, חבר של מיצי- בירי, נשבע להתנקם בו. הכל בסדר בינתיים.
עכשיו עברה שנה וסלע עדיין לבד, מתקשה בלימודים, חסר חברים,
בקיצור שונה. היום, כשחזר מבי"ס כולם קיללו אותו וזרקו עליו
דברים, לסלע נמאס! נמאס להיות השונה, המכוער, הדוחה, המתקשה,
הבודד. הוא הלך לבית גדול, לווטרינר, ויילל ליד דלתו. הווטרינר
ראה אותו והתקין לו עין מזכוכית. כעבור שבוע סלע חזר אלינו עם
2 עיניים. מיצי התפלאה, מה קרה? איך הוא נהפך להיות יפה?
נורמאלי? אפשר היה לראות עלייה שירדה ממנה קצת שנאה כלפיו,
אולי אפילו היא התחילה לחבב אותו. אתם יודעים, אחרי שמישהו נכה
תמיד יחשיבו אותו כנכה, כשונה. בדיוק מה שבירי עשה. לא עניין
אותו שסלע נורמאלי, הוא המשיך להסיט את כולם נגדו והם קיללו את
סלע, כמעט שכחתי להגיד שבירי- השם של חבר של מיצי, הוא קיצור
של ביריון...בירי לא שכח את שבועתו, את נקמתו. הוא הלך הביתה
ותכנן את הנקמה המתוקה. ביום למחרת אפילו אחרי כל מה שבירי אמר
על סלע, סלע רכש לעצמו כמה חברים, אבל פתאום סלע נעלם. חבריו
אמרו שבטח הוא שוב נפצע, או שוב הולך מכות עם מישהו, והוא שוב
יהיה נכה, ומי צריך אותו בכלל? הנכה הזה! שיגיד תודה שאנחנו
חברים שלו!!! אבל אף אחד לא ידע באמת בינתיים לאיפה באמת הלך,
מה קרה איתו. ביום למחרת באה משטרה לביתנו, איתה באו גם שכנים
ואמבולנס, כולם ידעו מה קורה, רק אנחנו, המשפחה, לא ידענו.
לאחר מכן, הובילו אותי, את אמי, את דודתי ואת מיצי לאיזשהו
מקום, שבו ראינו את סלע, שוכב על הרצפה, הוא היה מת והיה חרוט
עליו בשריטות עמוקות: "נכה תמיד יהיה נכה", אמא שלי התעלפה
במקום, איתה עוד שכנה אחת, לקחו אותן לבי"ח, אני לא התאוששתי,
לא התגברתי, לא הבנתי.....למה?