|
ידי שומטת
את השיר האחרון שארשום
ראותי מקבלות חמצן
מהאוויר האחרון שאנשום
מחשבה נושרת מטה
אל מעמקי הגהנום
גופי נופל פגוע לאוויר היום
חי כחלל בניכם
לא נתתם לנוח בזרועותיכם
לא תהיו לי מוצא אחרון
לחיות לבדי באסון
שיר בדידות אני כותב
על מה שהיה אני חושב
ואיך דבר לא משתנה
שאת הקנאה אני הכי שונא |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.