כשהייתי קטנה אבא שלי היה לוקח אותנו לראות את סוף העולם.
סוף העולם היה בעצם רחוב ללא מוצא בשכונה שלנו. בסוף הרחוב היו
שני ספסלים וקיר לבנים וכשהסתכלנו לא היה כלום מעבר לקיר חוץ
מואדי ועוד ואדי.
את האמת אחרי הקיר יש בתים וכבישים ובואדי יש עוד ישובים אבל
כשהינו קטנות לא ראינו את כל זה, יכול להיות שהינו פשוט יותר
מדי נמוכות כדי לראות מעבר לאותו הקיר, אבל בשבלינו זה היה סוף
העולם.

עכשיו אני כבר גבוהה ואני יושבת שם בלילות ורואה את הבתים
והכביש והאורות הרחוקים, אבל כשאני עוצמת עניים, בשבילי, זה
עדיין סוף העולם.

אף פעם לא רציתי לגדול, רציתי להישאר קטנה. אני עדיין רוצה.
כשאתה קטן כל העולם נראה גדול, עכשיו העולם נראה לי מיותר.
כשאתה קטן ההורים שלך מרימים אותך בשביל כל מני דברים כמו
לראות את הגלידות כדי שתוכל לבחור, כמו לעזור לך להגיע לדברים
במדך הגבוהה או סתם בשביל לתת לך חיבוק.