ובתוך כל זה, איפה אני?
הבלאגן שנוצר מאי ההבנה שלי את עצמי גורם לי לפזר את גרגירי
החול שלי לכל עבר.
אנשים סוגרים את העיניים מחשש שהחול יפגום להם את הקרנית,
אבל כל מה שביקשתי זו הבנה.

אפילו באור הגדול של הלב שלי אני מתעוורת במקום להתעורר.
זה לא כל כך נעים להתעוור,
במיוחד כשרוצים שההיפך ייקרה,
שפתאום אבין,
שפתאום אראה.  

יש את זו שרוצה לברוח ,
ואת זו שרוצה להשאר.
את זו שכבר אין בה כוח ,
ואת זו שמשהו חזק בה עוד בוער.
ויש בלאגן.
ובתוך כל זה, איפה אני?