ל

עכשיו אני יושבת לבד בבית שלי, זמן בו הייתי אמורה להיות
איתך.
איתך.
אני לא יודעת איך בדיוק זה קרה אבל נדמה לי שהיום הבנתי שאני
באמת אהבתי אותך.
הבנתי אחרי שקמתי בבוקר עם החור הזה. חור כזה, חלל ריק,
איפושהו שם בין החזה לבטן.
קמתי וחלק בי חסר, ועכשיו אני אמורה לנסות לשמור על
שווי-משקל.
אמורה.
ושום דבר לא ממלא אותו. אני יודעת, אני מכירה את זה, זו לא
הפעם הראשונה. רק שהפעם זה היה כזה מושלם.
אני לא מתכוונת להלאות עכשיו פרטים על איך זה היה, מפני שהם לא
חשובים.
אבל היו פרפרים, והייתי מאושרת, וצחקתי ורציתי והרגשתי יוצאת
מגדרי רק למחשבה עלייך, על פנייך, על ידייך, על שפתייך, על
עינייך, חיוכך...
על צורת דיבורך ועל אהבתך האינסופית אל חברתי.
אתה לא היחיד, אל תדאג. אתה אחד מני רבים שהפר הבטחה.
רק שאני אוהבת אותך,
ואין בי כאב רק חלל כזה, חלל ריק בין החזה לבטן שקמתי איתו כבר
אתמול בבוקר והוא לא עובר לא משנה מה אעשה.
רק לחכות.
אנחנו היינו יכולים להיות, אתה יודע.
אתה הבחור המושלם, אתה יודע.

באהבה,
אורלי.