הייתי בלוויה.
לא רציתי ללכת, אבל בכל זאת כשמישהו מהמשפחה נפטר, הולכים.
לא הכרתי אותה ובכל זאת התחלתי לבכות.
אז הכרתי אותה לפני שבע שנים, וראיתי אותה פעם אחרונה לפני חצי
שנה ובכל זאת התחלתי לבכות.
אומרים שהכל בגלל הפלאפונים.
אבא שלה נפטר לפני שנה אחרי חודשים של בתי חולים והקרנות.
והיא, היא המשיכה לחיות את חייה, אם אפשר לקרוא לזה כך.
המצב התדרדר ולפני חודש וחצי, עם האקדח של אבא היא מצאה מנוחה.
למה? הכל ביחד.
ואני עדיין שואלת למה? את החברות שהפיצו שקרים, את כל האנשים
ששיתפו פעולה, את אביה ששומר מלמעלה וגם אותך, אלוהים, איך
משפחה אחת יכולה לסבול כל כך הרבה?
אז נשארו אח קטן ואמא בודדה.
ובכל זאת כל פעם שהזכירו את שמה התחלתי לבכות.
מוקדש למלאכית
May your memory live on forever |