המערכת שבה אנו חיים מתבססת בעיקר על שלושה חוקים:
הרצון העז שלנו לחיות בכוורת, לחיות כחלק בלתי נפרד מה"להקה"
לקבל
החלטות משותפות, להימנע ממחלוקות, חיים של אושר על אותו בסיס
מחשבה.
מצד שני, בכל כוורת ישנה מלכה, לצורך העניין, הגוף שמניע את
הגלגלים במערכת
דואג לשמן אותם היטב, ומפזר את המשאבים באופן הגיוני ולצורך
העיקר.
רוב באני-האדם חיים על קו מחשבה זהה, הצורך להתרבות ולהחזיק את
עצמך כלכלית
בצורה מכובדת, עם לא יותר מזה, לפי הסקרים, רוב האנשים ישאפו
עד שחייהם יסתיימו,
אך עדיין להימצא באותו סטאטוס חברתי, מכאן נובע: ככל שתשאף
ליותר, תצטרך לנשוף יותר.
יש משהו בכל זאת, שלא עומד בסטנדרטים הנורמאלים, נדמה שישנם
אנשים החורגים מאופן
המחשבה התבניתי, כמו קוצים על כף היד, מכאיבים ומונעים פעולות
שבדרך כלל נהגה לבצע בקלות.
כשאתה מביט במראה, כשאתה לבד, כשאתה לוחש לעצמך "שהכל בסדר"
אתה מביט על מה
שהנמלים השחורות מכנות "גרגר לחם" ומכאן שמם "הנמלים" שמובילות
את הגרגרים בקן.
אז לפעמים, כשאתה מבצע את המוטל עליך, קח שנייה לחשוב:
אולי אלה הנמלים אוחזות בי? מובילות אותי במחילה החשוכה של
החיים, בין בניינים גבוהים
שאותם לא בנית.
בין הצלחות של אנשים אחרים, שהם אף פעם לא אתה.
בין תקוות וחלומות, והסיכויים האפסים לממשם, להם אתה מודע.
מה אתה מחפש? ומה אתה מוצא?
הסר את הכסות מעל עינייך, אשליה של שוויון, של סיכוי שווה ושל
ערכי מוסר-
עליהם אתה משתין כל בוקר.
בעלי חיים מוזרים הם בני האדם, אבל...
מה קורה כשאתה מגלה שאתה בעצם נמלה שחורה?