-"יש המון סוגים של אנשים, יש כאלה שיודעים ויש כאלה שמזיינים
את השכל. אני מהסוג שמזיין את השכל. אתה יודע, להיות בן אדם זה
מקצוע- דרך ארץ, נימוסים, צריך להסתיר את מה שאתה באמת חושב
בהסוואה של אכפתיות, ובצדק. קשה להסביר להם משהו, לאלו. אנחנו
מתקנים טעות וחוזרים על אחרת, חדשה ומסוכנת יותר. אתה יודע למה
אני מתכוון, ההיסטוריה שלנו, נחרטת לנצח, לטובה ולרעה.
איפה ההיסטוריה של הג'ירפות למשל? אהה?...למה הן לא מזכירות
אחת לשנייה את העבר? זה הגורם לשנאה בין בני האדם. מבין, לא?
הגרמנים - ישנאו את היהודים עוד אלף שנים, אתה יודע למה? כי
אנחנו דוגלים באמונה של "לזכור ולא לשכוח" במקום באמונה של
"ללמוד ולסלוח". מה יצא מזה? עוד שנאה. הכל חוזר בחיים, כמו
גלגל.
אנחנו מדברים על הנאצים כאילו לא היו הם בני אדם. הם היו. מזה
אני מסיק את המסקנה: לכל אדם יש את הנקודה בה הוא הופך חייה
ומאבד צלם אנוש."
+ "אבל אנשים בכל זאת מתו במחנות הריכוז, זה אומר שצריך לשכוח
אותם?"
-"לשכוח? לא, אבל לזכור? למה מוות של יהודי שווה בעיניך יותר
ממוות של נער פלשתינאי? אתה יודע מה גורם התמותה העיקרי בקרב
ה"הומו ספיאנס? (בני האדם)"
+ "לא...ספר לי."
-"מסתבר שהכיפה שאתה חובש, היא כיפה לכבודו של רוצח, שוחט
ילדים, וחרא לא קטן."
+ "מה?!" אמר והחליף את צד הקלטת.
-"הדת היא גורם התמותה מספר אחד. אנשים סופחו, ואף הקריבו את
חייהם למען מטרה אלוהית כביכול, אני מדבר רק על הדתות
ההומניסטיות."
+"מוזר, אני דווקא...מאמין בישות הזאת אותה אתה "מברך".
-"כי אתה אידיוט, אמא שלך מתה באוושביץ?"
+ "ברכנאו, איך ידעת?"
-"היה נדמה לי שהחסרת פעימה...כשדיברתי על השואה...מבין. ספר
לי אתה, אתה בטח מאוכזב קשות מהמין האנושי..."
+"מאוכזב? לא, אני פשוט...נגעל מחתיכות חרא כמוך, אבל בכל
מקרה, זה אתה שיושב כאן מאחורי הסורגים, ולא אני, אולי תספר
לכתב הנחמד למה אתה יושב כאן, ולמה חרא כמוך עומד לקבל
חנינה."
-"למה אני יושב כאן? זה עוד לא ברור, למעשה זה דיי ברור, אני
פרופ' לביולוגיה, אתיאיסט מגן חובה, אמא שלי הייתה זונה, ואבא
שלי...מי זה?
בכל מקרה, בכל...הרגתי בדקירות סכין את בני, יחידי..."
+"ולמה שאדם נאור כמוך יעשה כדבר הזה?"
-"כי הוא התכוון לחזור בתשובה, וללמוד בישיבה, הוא היה בן
21..." -נאנח-
+"כן...אני רק מחכה לחרטה שלך, ולדף עם הנוסחה, ואתה בחוץ. אלו
החוקים."
-"אתה יודע, כשאני חושב על זה, לא כל כך רע לי פה..."
+"אני מבין שלא היה לך רע כל כך כששיספת לדודו את הוושט..."
-"כן, עצוב..."
+"אני שומע חרטה בפיך?"
-"עצוב שאתה לא מומחה כל כך גדול באנטומיה, זה היה עורק צוואר
מספר 5, הסתעפות ישירה מהלב. הוא לא סבל...כל כך."
+"אתה יודע...איך אדם שיכול לעשות דבר כזה נורא, יכול לגרום
לאושר כל כך רב?"
-"זה פשוט, גם אינשטיין עשה את זה, והוא אשם ביותר מרצח של אדם
אחד." -חייך- "בעזרת נוסחה פשוטה של אנזימים ביולוגיים שיצרתי
בתנאי כלא, הצלחתי לגרום לבלוטת יתרת המח של אדם בן 50 לגדל יד
במשך חודש ימים, מלהיב לא?"
+"איך עשית את זה? מה היא הנוסחה?"
-"אתה יודע, עיתונים מכל העולם פשוט...חגים עלי מכל כיוון,
הכלא מוקף בכתבים מכל העולם, מחכים לרגע בו אביע חרטה, ודף עם
נוסחה פשוטה... יש לי עוד בקשה."
-החוקר המיוזע נמרח בייאוש על הכורסא.-
-"אני רוצה שתיקחו את אשתי, ותקריבו אותה לעולה על הכותל
המערבי, ערומה."
+"מה?!" -קם מכיסאו, העיף את ערמת הדפים שהיו בידו והם התפזרו
בכל החדר- "אתה לא מוסרי בן-אדם!!!"
-"אני לא מוסרי? מה עם חיי בני, יחידי, האם הוא מת לחינם?
הפושע לא ישלם על פשעיו?"
+"אתה לא נורמאלי! אני לא יכול לעשות את זה! אתה יודע שלא."
-"אני יודע שכן, תחשוב על טכניקת חלופת התאים שגיליתי, מחר כבר
לא יהיו איידס וסרטן, מחר הילד שלך יוכל להידרס, ואת רק תחליף
ערוץ לנוכח השמועה.."
+"אני יודע שבזכותך זה מה שהעתיד צופן לנו, נכון, אני מודה,
אבל לא נוכל להקריב את אשתך על הכותל המערבי, אתה יודע שגם אם
אני אסכים לכך, כוחות חזקים ממני ימנעו את הדבר."
-"הם לא."
+"הם כן!!! אתה יודע שכן, אתה כל כך חכם שאתה מפחיד אותי!!!"
-נפנף בידיו-
-"אני לא חכם, אדוני החוקר, אני פיקח, פיכח מהשטויות שלכם. אתה
יודע כמה אני חכם?!" -צרח- "הנוסחה שאני אמסור לך ברגע זה,
מחולקת לשלושה חלקים, יהדות, אסלם, ונצרות."
+"שכחת את הבודהיסטים" -גיחך בייאוש.
-"אני מקווה שהנשמות של המתים יסלחו, על אלו שחיים בזכותך...
חומר אורגאני שכמוך! אתה משטה בעצמך, אני לא רק מציל אתכם, בני
האדם, פיזית, אני הולך להציל אתכם נפשית, אתה יודע למה?"
+"למה?"  - נאנח שוב, מנגב את זיעתו הנוטפת.
-"כי אני האור, ואתה החושך, אני התקווה, ואתה הכאב, אני..." -
החוקר עזב את החדר בזעם.

דניאל עזב את חדר החקירות בזעם, והחל בוכה, בכי שלא בכה שנים.
"מה קרה? אתה מסתדר?" שאל מפקח התחנה, שהיה נלהב מהרעיון
שבכלא ציוני, תצא הגאולה. "הבנאדם...דפוק בראש בצורה סוטה
ביותר..." הבכי חונק אותו. "יש לו עוד דרישות?" שאל ונשען על
הקיר השקוף. "דרישות סמי?! אתה יודע מה הוא דורש?!" כוס מים
הוגשה לו והוא גמע את כולה. "הוא רוצה שנשחט את אשתו על הכותל.
הוא מפרק את הנוסחה לשלוש חלקים. תשמע האפ בי אי, אמרו לנו
במקרה והוא יתעקש, שנמסור להם אותו" -נקטע- "אין סיכוי, דני,
זאת ההזדמנות שלנו להיכנס לעולם התענוגות!" דניאל הצמיד אותו
לקיר בחוזקה וכמעט חבט בו. "אתה...אתה היית צריך להיות נוכח
בחקירה!!!" נרגע. "תשמע דני, לך תירגע. אני נכנס, אני לא הולך
להפסיד את ההזדמנות של החיים שלי, בגלל אידיוט כמוך, אני הולך
להסכים לכל הצעה שלו, אתה מבין?" וההוא הנהן בראשו וניגב את
פניו.

"רמי, מה שלומך?" שאל סמי וסגר את דלת הכניסה, קריאות
'בהצלחה' נשמעו מהכתבים שסיקרו את האירוע. "לנכד שלך יש סרטן?"
שאל רמי. סמי אימץ את עניו בתגובה. "יש לו סרטן המעיים, הוא
בן 5, הוא ישרוד, בעזרתך, ועוד המון אנשים טובים אחרים יזכו
להחלים. לא נדע עוד צרות." אמר ותפח על כתפו של רמי.
-"אבל אתה לא שם זין על אם הוא יחיה או ימות נכון?" -שקט שרר
שניות ארוכות.
"אתה מאשים אותי..."-נקטע-
-"אז מה זה החיוך המטומטם הזה שעל הפנים שלך?" שאל בבוז.
"חיוך של תקווה, אור, עתיד טוב. אתה מבין, אתה זוכה בחופש
שלך."
-"אני רוצה שתשחטו את אשתי על הכותל." אמר רמי בוודאות.
סמי הטה את ראשו שמאלה, פתח כמה כפתורים בחולצתו ונראה זעוף.
"חתיכת בן זונה אידיוט, טפיל מסריח, אתה יודע מה האמריקאים
מכינים לכבודך?" צרח בכעס, התגובה לא אחרה לבוא.
-"מה? אני מבטיח לך שהנוסחה הזאת תמות איתי, ואם ישאלו אותי
למה, אני אגיד שזה בגלל סמי רוזנברג הבן זונה, שהבטיח לי מקום
בעולם הבא בתנאי שאשכח הכל."
סמי הרהר בעצבנות מספר דקות ורתח מעצבים.
"תקשיב...נתפשר על חזיר?"

"דניאל!!! הצלחה!!!, יש לנו את הדף הראשון, תן אותו לצוות
המחקר מייד!!!". שמחה וצהלה, התקשורת החלה לפרסם מבזקים
בעקבות ההתפתחות - "מושיע האנשות- הוא רוצח". "איך עשית את
זה?" שאל דניאל, "על מה התפשרת עם המטורף הזה?", "חזיר במקום
אשתו.  תקשיב, טקס שחיטת חזיר ומריחת דמו על כל הכותל." אמר
בהתרגשות.
"מה?! אתה שומע מה אתה אומר? ומה בכלל הוא נתן לך?"
" מה אתה מדוכדך כזה? את הדם אפשר לשטוף תוך עשר דקות, אני
יושב עם רמי כבר שעתיים הוא כותב את הנוסחה הזאת, אני בקושי
נושם מהתרגשות!!!" "באמת? אתה יודע שזה רק חלק אחד?" אמר
דניאל והרים גבה לאור ההתפתחות. "מה?!"
"רמי, הה..נוסחה, היא רק חלק אחד?" שאל וידיו מלטפות את
ראשו.
-"כן, שלושה חלקים אותם תקבל, החלק הראשון כבר בידיך!"
סמי עזב את החדר בעצבנות והודיע לתקשורת בעצב את הבשורה.

כוח צבאי גדול נכנס לרחבת הכותל בירושלים, גור חזירים בידי אחד
מהם. אנשי הדת, בניהם החרדים וחובשי הכיפות, עומדים חסרי אונים
צועקים ובוכים, בידיעה שזהו מחיר החיים הנפלאים שהובטחו להם.
איש לבוש בבגדים לבנים לקח את החזיר, חתך את צווארו, בזמן
שהחזיר צווח את צוויחתו האחרונה, והשפריץ על הקיר הלבן. ההמון
החל צורח, מספר אנשים התפרצו לרחבה אך מייד נעצרו ונזרקו חזרה
אל ההמון. הדם נזל על הכותל והחזיר נזרק לתוך שקית שחורה. הם
עמדו שם רבע שעה, רבע השעה הכי ארוכה בחייהם. משאית כיבוי
הובאה למקום והשפריצה מים בזרם חזק ששטף את כתם הדם ביעילות.
ההמון התפזר לקראת שעות הערב המאוחרות, והמון אחר התכנס והתפלל
על החטא הנורא.

"עכשיו החלק השני בבקשה" אמר סמי ועיניו אדומות, ספק מבכי,
ספק מעיפות.
-"הנה לך" רמי זרק על הרצפה דף לבן שהחליק עד סוף החדר.
"מה עכשיו?" שאל בעצבנות ובחוסר סבלונות.
-"עכשיו, אני רוצה שתתפסו את האפיפיור, תשפדו אותו על כידון
ותגררו אותו לאורך כל מדינת הוותיקן."
"ניראה מה אני יכול לעשות בקשר לזה"
סמי הפיץ את הידיעה בתקשורת. תוך חצי שעה נודע שמישהו התנקש
בחייו של האפיפיור וגופתו הועלמה בידי אנשיו. מאות אלפי חולי
סרטן החלו להתקבץ בכל בתי החולים בכל העולם, מאות גדועי גפיים
התרכזו גם כן, וכך גם יהודים אדוקים ונוצרים מאמינים התרכזו
מסביב למבנה הכלא, זורקים אבנים, מקללים, ומניפים שלטים.
"למה הם לא יכלו לברר איך הוא ריפא, כלומר, גרם לשותפו לתא
לגדל את ידו השמאלית?" באה אחת התגובות החריפות והן זאת,
התשובה הייתה ברורה, הם עשו זאת בסתר, במשך הזמן בו נטל
ה"גידם" את הנוסחה, החביא את הנמק הגדל מאחורי שרוולו וכך בתום
התהליך הופתעו הסוהרים לגלות שידו שבה למקום לאחר שאיבד אותה
במלחמת יום הכיפורים.
-"זה לא מספיק וזה לא מה שרציתי!!!" זעק רמי.
"מה אתה רוצה שאני אעשה? הם רצחו אותו, לא אני!!!" הגן סמי.
-"אני רוצה...אני רוצה שתשרפו את הכנסייה הגדולה בוותיקן, ואז
תקבצו 20 חיילים שישתינו על פסלים של ישו." אמר במבט מופרע
לחלוטין.

כמו במקרה של הכותל, הביאו חיילים שהוטסו למקום. אף אחד לא ידע
למה, שכן זה לא התפרסם. גופתו של האפיפיור הועלתה באש ע"י
אנשיו כדי למנוע את חילול גופתו. הכנסייה של "האם הקדושה"
הוצתה, פסלים ענקיים וגם קטנים של ישו הובאו למקום, 20 חיילים
אולצו להשתין על הפסלים. ירי מתוך הקהל המוחה ,לקח את חייהם של
5 חיילים ואזרח שנכחו במקום. הפעולה בוצעה בהצלחה.

רמי היה מאושר, חיוך מילא את פניו העגולות.
"עכשיו הדף האחרון" אמר סמי שדיכאון עמוק פוקד אותו.
-"אתה יודע, סמי, אנשים נאבקים בשביל כלום" -נקטע-
"בשבילם זה הכל!!!", צעק והחל פורץ בבכי מר "עכשיו הדף
האחרון" גמגם בצער.
-"הדף האחרון עוד לא מוכן, יש לי בעיה עם איזו..."סמי נאנח
עמוקות.
"מה אתה רוצה?אני מקווה שזאת בקשה אחרונה, ואני מקווה מאד
שברור לך, שברגע שאתה יוצא מפה, אנשים יפרקו אותך, יקרעו את
הבשר שלך, וישרפו את הנותר." אמר בכעס רב ונמרח על הכסא.
-"זה מה שמגיע לי על רצח בני" אמר וגיחך. "עכשיו, אני רוצה
שתעלה מטוסים לאוויר, עם נשק, ותפוצץ את האבן הגדולה במכה" אמר
וחיוך חריף על פניו.
"אבל זה הרג המוני, הרי אלפי אנשים תמימים מתפללים שם!!!"
-זעק לגאולה-
-"מיליוני אנשים ינצלו גם כן" אמר בעורמה.

2 מטוסים של חיל האוויר האמריקאי הועלו לאוויר, לאחר 6 שעות
ארוכות של שכנוע מצד האמריקאים. האבן הופצצה, לא נותר ממנה
זכר.
המוני מוסלמים פרצו והחלו במסע רציחות אכזרי בכל מקום בו הייתה
קהילה מוסלמית בעולם.
"אתה יודע כמה הרוגים מאז תחילת תהליך ביצוע הבקשות?" שאל
סמי ולגם מהקפה שהכין "75,000 איש, מכל העולם. אנשים רוצים
לחסל אותך, כל כך, אני רוצה לדפוק לך כדור בראש!! עכשיו, הדף
השלישי, בבקשה."
-"אני רוצה שתעריך אותי, אני רוצה שתכיר בי כבמושיע
האנשות...סמי" אמר ופרש את ידיו לחיבוק. סמי עמד, התבונן באיש,
לא חשב פעמים וחיבק אותו, סמי חיבק אותו כל כך חזק שנשמעו רעשי
חוליות נדחקות זאת בזאת. החיבוק הסתיים בבכי מצד סמי.
-"אני מצטער שלקחתי ממך כל כך הרבה..." אמר רמי ועיניו
דומעות.
"מכל האומה לקחת, לקחת להם את הדת, פגעת בקודש הקודשים שלהם,
השפלת כל ערך דתי, אבל ממני לא לקחת כלום, אלה נתת חיים לנכד
שלי."
-"זה לא נכון סמי, לקחתי ממך את הדבר הכי חשוב שיכולתי לקחת."
החיוך המוזר שוב עלה על פניו.
"ומה זה?" שאל סמי, חיוך גדול של תקווה על פניו, וידו נשענת
על הקיר.
-"את האקדח" אמר רמי, הרים את האקדח וירה לעצמו בראש.