שוב אותה תחושה, של להיות לבד,
כשאתה מרגיש כאילו אין עוד אף אחד.
שיהיה איתך, שכחת איך לצחוק,
הכאב אומר יותר מדי, אז עדיף לך לשתוק.

שוב המלחמה הפרטית עם השעון,
שניהלת כל שנה, בתקופה של דכאון.
וברחת לעולם, שיהיה לך קצת טוב,
מרחוק לא מרגישים את הכאב, אבל כואב לך לחשוב.

שאתה יכול לבכות,
אל תסתיר את הדמעות
גם ליצן כמוך עם חיוך עובר תקופות רעות.
ואתה יכול לבכות,
ומותר לך לסבול
כי ליצן כמוך עם חיוך, יכול לבכות,
כשלוקחים לו את הכל.

שוב אותה תחושה, של פחד ובדידות,
כשאתה מרגיש כאילו אין עוד מציאות.
שתברח לשם, מהחיים שלך,
יום יבוא אולי אתה תפסיק, לעבוד על עצמך.

שוב כל התקוות, אינספור פעמים,
כשאתה שוקע בעולם מלא סמים.
שיציל אותך, ואז תרגיש קצת טוב,
מרחוק לא מפחדים מהכאב, אבל אתה פוחד לחשוב.

שאתה יכול לבכות,
אל תסתיר את הדמעות
גם ליצן כמוך עם חיוך עובר תקופות רעות.
ואתה יכול לבכות,
ומותר לך לסבול
כי ליצן כמוך עם חיוך, יכול לבכות,
כשלוקחים לו את הכל.