הצעתי לו סיגריה, קאמל לייט, אבל הוא סירב והוציא חפיסה של
לאקי סטרייק מהכיס הקדמי. בזמן שהוא הדליק סיגריה, תהיתי
לעצמי, מוזר שאלוהים מעשן לאקי, ציפיתי למשהו יותר ברמה
מאלוהים. "שמע, בנאדם, סה"כ אני בחור די פשוט. חוץ מזה, לאקי
זה אחלה סיגריה." הייתי מופתע, לא כל יום מישהו קורא לך את
המחשבות. ועוד בלי שום אזהרה. "שמע בחור, אני קורא מחשבות."
אני לא אתרגל לזה, חשבתי לעצמי. "אוה, כן אתה כן. בערך עוד
שלושה-ארבעה משפטים. אלוהים יודע שהוא יצר אותך עם תפיסה
מהירה." הוא צדק, מן הסתם הוא צדק. אז תסביר לי משהו אלוהים,
מה לעזאזל קורה כאן?
"זה נורא פשוט, נמאס לי." אה-הא! הבנתי מה הולך פה, זוהי אחת
מהשיחות עם אלוהים שהוא מתלונן על איך שנמאס לו לטפל בתחלואי
האנושות, התפילות, הבקשות, הצרות וכל זה. מהשיחות המשעשעות עם
הפן הפילוסופי. פייס אופ קייק, חתיכה של עוגה, אין בעיה.
"אה... לא בדיוק. לומר את האמת, אף פעם לא ממש הזיז לי כל
העניין הזה." אוו... זה מה שתמיד חשבתי. "טוב, זה כי אתה חכם
בצורה יוצאת דופן." אל תשכח יפה. "ויפה." אתה סתם אומר את זה,
חייכתי בביישנות. "למען האמת, אתה אומר את זה. עכשיו, אם אפשר
לחזור אלי?" אה, כן כמובן. אז איפה היינו? נמאס לך, נכון? ממה
בדיוק? "את האמת? בעיקר מהניסיונות הפתטים שלכם לצמצם אותי
למספר מושגים קלים להבנה והרבה מאוד סיפורים מוגזמים." אהא!
הפעם ההבנה נחתה עלי במלוא העוצמה! נמאס לך מדת! ברור לחלוטין,
סה"כ מדובר בארגון שאחראי לרוב מקרי המוות מאז שחר האנושות,
שלא לדבר על השקרים, ההונאות, הפרשנות האישית, העיוותים,
הניצול, והרשימה ממשיכה עוד ועוד. אני יכול להבין אותך לגמרי
אלוהים, אין ספק שמרגיז אותך איך שהם עיוותו את המסר שלך על
אהבה נצחית ושלום בין אדם לאדם. "שמע, אם אתה מתכוון להמשיך
ככה אני פשוט אלך ואדבר עם עצמי, אני יכול אתה יודע." מצטער,
אתה מכיר אותי בקטעים האלה. "מן הסתם." מן הסתם. אלוהים והכל.
טוב, אז אם כך ממה בדיוק נמאס לך? "בעיקר משמוקים כמוך וכמו כל
שאר החברים שלך, וכשאני אומר חברים שלך אני מתכוון לכל אדם שאי
פעם עשה את מה שאתה והחברים שלך, השמוקים, כל הזמן עושים."
שזה? שאלתי, או ליתר דיוק חשבתי, בהיסוס. "מנסים לדחוף אותי
לעולם המושגים שלכם. שהוא, אגב, מצומצם למדי, אפילו בעבור זן
נחות והולך על ארבע שכמוכם." ארבע? חשבתי. ללא שניה מיותרת,
התגובה- "כבר הגעתם לשתיים? איך שהזמן עובר. נראה כאילו רק
אתמול זחלתם מהאוקיינוס." -הגיעה. נו באמת אלוהים, אתה יודע
שכבר מזמן אנחנו הולכים על שתי רגלים. "לא רואים עליכם... בכל
מקרה, זה הסיפור שלך, ואתה זה שדוחף את הקטעים
הקוואזי-הומוריסטים האלה כל הזמן, לא אני." טוב נכון, אבל אתה
יודע שיש לזה סיבה. "נו, מי עוד ידע? שלא לדבר על זה שאני דמות
פיקטיבית, כל דבר שאני אומר נתון בידייך מההתחלה. שזה עוד דבר
שמרגיז אותי, במיוחד במאה האחרונה, מה זה העניין הזה? כל שמוק
עם עט הופך אותי לאיזה דמות שולית בסיפור שלו! נהייתי כמו
השחקנים המזדקנים האלה, שמקבלים תפקיד שולי לחלוטין באינספור
סרטים, ואני לא מוכן לזה! לא מוכן לזה אני אומר לך!" זה לא
אשמתם, ניסיתי להרגיע אותו, הם רק מנסים להבין אותך ביחס לעולם
שלהם. "זה אבסורד! אתם אלה שהמצאתם אותי מההתחלה! לי לא היה
שום צד בעניין, לא קיבלתי פקס, לא קיבלתי אי-מייל, אף אחד לא
שם פתק על שערי הפנינה של גן עדן!  אם כבר הלכתם עד לשם, כבר
יכלתם להסביר לעצמכם את העניין ולסגור את זה שם!" רגע, רגע. עד
כאן. עצור שניה, המצאנו? מה זאת אומרת המצאנו? אני חייב להזהיר
אותך שאם אתה לא קיים, זה מעמיד את כל עניין השיחה הזה בסימן
שאלה גדול ממה שאני מוכן להתמודד איתו ויכול להוביל לסיום נורא
מהיר וכואב של הסיפור, אם אפשר לקרוא לו אחד כזה. "קח שאכטה
ותירגע חביבי, לפני שתפגע בעצמך. אתה יודע למה אני מתכוון,
לאורך ההיסטוריה המזערית והעלובה שלכם הספקתם לתת לי המון
שמות, דמויות, מטרות ופיקציות כאלה או אחרות, רובן כל כך שונות
אחת מהשניה שהמסקנה היחידה שאפשר להסיק היא שהמצאתם אותי." אז
אתה לא באמת קיים, זה מה שאתה מנסה להגיד? "לא בדיוק, אני
קיים, פשוט לא בצורה שאתם מנסים לדחוף אותי אליה." אהא,
התבלבלתי. "תסתכל על זה ככה. צמח" אהא, כן, צמח. "כן, צמח.
טווח החושים שלך ושל צמח הם לא אותו דבר." טווח חושים, צמח,
אני. אהא, בטח. "שתוק שניה. איפה הייתי?" צמח, חשבתי בשקט.
"כן. בכל מקרה, הצמח קולט פחמן דו חמצני ומשחרר חמצן, נכון?"
למיטב ידעתי. "זה לפחות התפקיד הכי חשוב שלו, מבחינתכם לפחות.
אבל הצמח לא יודע את זה, זה פשוט לא נכלל בטווח החושים והידיעה
שלו." אהא, חשבתי בהבנה מדומה. "אל תשחק אותה אידיוט, אני יודע
שאתה מבין." אתה פשוט מתאר מטאפורה פשוטה שבה הצמח, אנשים
כביכול, מבצע תפקיד חשוב מאוד אבל הוא לא בהכרח מודע לזה. "אז
עכשיו אתה קורא את המחשבות שלי?" זה רק הוגן, סה"כ אתה עשית את
זה קודם. "כן, אבל אני אלוהים." כן? אבל אני הסופר! אז נה!
"נורא בוגר, שלא לדבר על זה שעכשיו אתה משלב שתי סגנונות של
הומור עצמי של כותבים ולא מוצא את זה אפילו קצת מעייף." זה
הסיפור שלי, ואני אכתוב מה שבא לי, אכתוב מה שבא לי! "עכשיו
אתה מבין למה נמאס לי? כל שמוק יכול לעשות מה שבא לו איתי,
אלוהים!, ולי אין מילה וחצי מילה בנושא!" אבל אתה אלוהים!,
חשבתי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. "ומה אתה חושב? שאני יכול
לעשות מה שבא לי? אני לא פה בשביל להטריח את עצמי עם כל שמוק
שחושב שהוא יכול להסביר את אלוהים במספר, לא משנה איזה מספר,
מילים." זה בדיוק מה שחשבתי, לומר את האמת. "אני יודע שזה מה
שחשבת, אבל אתה לא בהכרח צודק." אז מה בעצם אתה לא יכול לעשות?
"אוו... לא ניכנס לזה, זה סיפור ממש ארוך ובכל מקרה לא תבין
דבר וחצי דבר." נו, אולי בכל זאת? "לא." אחד קטן? "אה! טוב נו!
הרי לך." נו? "אמרתי לך שלא תבין." נעצתי מבט מטופש בסיגריה
שלי למספר שניות, תוהה אם אלוהים עבד עלי או שאני עבדתי על
עצמי. בכל מקרה, בעת שיחה עם אלוהים חשוב לזכור דבר אחד, אל
תאבד ריכוז אפילו לשניה. כי אם תאבד ריכוז תמצא את עצמך צף
בחלל משונה ומורכב שנראה כמו מגדל קלפים בצורת מוסיקה ממש טוב.
"זו ההגדרה הכי עלובה ששמעתי לדבר." בתור אלוהים, אתה ממש שמוק
אתה יודע את זה? "אף אחד לא מושלם. בכל מקרה, לאן אתה הולך עם
הסיפור הפסודו-תיאולוגי הזה בכל מקרה? ולמה אתה מרגיש צורך
להוסיף מילים שנשמעות מתוחכמות? מפחד שלא יבינו אותך במילים
פשוטות?" וזה בא מאחד שמאז תחילת השיחה רק מקטר על זה שאף אחד
לא מבין אותו. תן לי לחשוב על זה, בינתיים, איפה אנחנו
קיבינימאט? "אני יכול להסביר לך, אבל אתה לא תבין." תנסה? "אה,
זה קצת כמו צב זקן בשמש חורפית שלא מצליח לתפוס את אחותו
בטלפון." אה, חשבתי. זה הגיוני בערך כמו כל השיחה הזו. "נו?
אתה מתכוון להגיד לי לאן כל זה הולך? יש לי הרבה דברים על הראש
גם בלי לדבר עם שמוקים." אני לא בטוח, יש מצב שאני פשוט מנסה
להבין את אלוהים בתפיסת העולם המוגבלת שלי. "תן לי להיות
מופתע." ציניות לא תביא אותך לשום מקום. "זה עבד לא רע
בשבילך." נקודה טובה, אחד אפס לך. "אוי נו באמת! תגיע כבר
לנקודה בנאדם!!!" אתה יודע, עכשיו שאני חושב על זה, אתה האחד
שבכלל התחיל את השיחה הזאת! "הממ..." לקחת אותי מהבית החמים
שלי לתוך סיטואציה סוריאליסטית הומוריסטית משהו, התלוננת הרבה,
ועדין לא הגעת לנקודה. "יש לך נקודה." תודה רבה. "על לא דבר,
אחד אחד." שתיים אחד. "מתי זה נהיה שתיים אחד?" סיפור שלי, אני
עושה מה שבא לי. "..." יפה. מדליק הקטע הזה, לא חשבתי שאני
אוכל להגיד לאלוהים מה לעשות. "הי, זה העולם שלך כרגע, אבל אל
תשכח איפה אתה מבלה את רוב הזמן שלך..." שיהיה אחד אחד, אתה
באמת כזה קטנוני? "לא ממש, סתם סטיגמה שהמציאו עלי, כל העניין
של חרון אפו והכל, באמת לא הקטע שלי, ואין לי מושג מי המציא את
השטות הזו על ספר החיים." איך יכול להיות שאתה לא יודע?
"מהתעלומות הקטנות האלה של החיים, גם לי יש כאלה." בכל מקרה,
נראה לי שאני יודע מה הנקודה שלך. "או, עוד אחד שחושב שהוא
יודע מה אני רוצה, יאללה, זרוק ניחוש." אתה מנסה להגיד שאתה
עצום מדי בשביל התפיסה המוגבלת של בני אדם, הניסיונות להכריח
אותך לתוך דמויות ומצבים הן פשוט חסרות תועלות ומובילות רק
לוויכוחים, מחלוקות, מלחמות וסיפורים גרועים, שלא לדבר על הרים
של פילוסופיה בשקל. נכון? "אתה מזכיר לי את עצמי כשהייתי צעיר,
חושב שהוא יודע הכל." מה זאת אומרת חושב? "לא משנה, בכל מקרה,
אתה טועה." ברור שאני.. מה?!?! מה זאת אומרת טועה? בנאדם, עצור
מיד. הסיפור שלי, אני לא יכול להיות טועה, בטח שלא בשלב כזה
קריטי. "סיפור שלך, אבל עד גבול מסוים." אז אולי תגיד פשוט
תגיד לי למה אתה מתכוון? אני- "אתה לא תבין." - לא אבין, כן
כן... הבנתי. אז מה אנחנו בעצם עושים פה? "או... זה יראה לך
סתמי." סתמי? איך שיחה עם אלוהים יכולה להיות סתמית? אלא אם
כן... "בדיוק! עלית על זה." הוא כיבה את הסיגריה ופאף!