זיוה ענבל / שקט |
דובר את פי מחייה את הלב
ואינו שקט אלייך-עד מתי...
הפחד
זה שמלווה ומחזיק כך את ידי
לופת גרון
אוטם משב של רוח
חזק
ותמיד הרעש גועש תחת בשרי
מזכיר קיום נידח
מרות ועצב שהיה כאן
לחיי האושר הגדול
והזיות
חם וקר ובפנים אין מקום עוד להכיל
הכל או אולי גם כלום
נותר ערום
לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|