יש בי פרפורים-הם רחוקים
מבט נזכר אל דלת טרוקה
יום מציף פינה מוארת
לרגע מתכסה
לזכר כל אותם דברים
והנה יד ופה תמונה-כמה שאתה יפה
צחוקים פורצים מנגד השתיקה
הגיגי שלכת קוראים בשם ישן
נזרקנו לתהום עומקה לא יתואר
אבל לנו
זה הסוף
לפחד, הסוף לשממה
מעבר השני של הכביש הרבה יותר צפוף
יש חיוך ויש
שמחה-גם אם היא מדומנ
שולחת לך חיבה בדמיון רגיל ומרובע
אוחז בה
לא בחוזקה

את שמותינו זכרנו עוד לפני המהומה
זהות שאלנו
החזרנו אל קופסא
אין מילים ,אין כוונות
הכל נשמר, נזכר
נגמר.