|
מול עצמך בבית קפה לבד
חושב על הערב שעבר
חושב על מחר אותו דבר
מבין שלא תכתוב שוב לעולם
על דף חלק
את ההבדל בין הכחול והלבן
את הבליטה והשקיעה של הנייר
לא תראה שוב לעולם.
להתחרט, להצטער,
לא בשבילך.
כשסכיזופרניה זה כבר לא תרוץ
וגם מזל התאומים כבר לא נחוץ
לא חסכים מהילדות
פשוט אתה
וטעויות של בני אדם.
אז מה עושים
ואיך ממשיכים לנשום.
השאלה ששוב חוזרת
אחרי כל לגימה מהחיים.
ונראה שפשוט כל כך מעולם לא היה,
נושמים. |
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.