אני נלחם בהתקפי הרעב הקשים שלי
לשורשים צודקים ולחיים שקופים מצער.
ביקיצות הקצרצרות אני נותן לכול גופי
להתמסר לעשתונות, גואה חושניות עד נפש,
נוטף על הדפים כמו קוסם על הבמה או
קומיקאי מאולתר זורע מלח.

ברזים שנסגרו , עכשיו במניפה הם נפתחים.
מבין שניות חמקמקות מבצבץ לו אור בהיר, חזק ומטלטל.
ריח מלונים נזרק בקצה חוטמי
חודד בזיכרון פתקי חיבה שנונים.

קווי האופק בצללית יקיצותי הורחבו כאישונים
כעת עלי להצתודד בצוואר נפשי בכדי להיות
בבקרה מלאה על יצרי הרעבים שלא
יאכלו את רגשותי החלשים.