חורים עצומים של פחד
ופערים חיים ושותתים בבשרי
כשאני מסתובבת להביט אל עתידי.
דודים ודודות בקילומטרים עם שאלות נחרצות,
ואהובים עומדים בתור מבלי לדעת את שומני.
המוסיקה בתוכי דורשת מקום ואהבה וביטוי -
והעבודה הסמינריונית מככבת בכותרות הזמן שלי.
זולגים ממני את שנותיי היפות בשביל שטויות
אין לי עבודה - והחיים שלי כרגע אינם אלא
שגרה כבדה של כאב של צער
ושל חוסר אונים וחוסר ביטחון -
לא יודעת מה יצא ממני.
אני ממחיזה לעולם את טיטי הבדרנית
מבפנים אני שוקעת וצוללת אל תהומות
שלא יודעים קרקעית.
אני אוהבת את אימא שלי ולא יודעת מה לעשות
כשהיא מתפרצת בבכי - אני צריכה להיות לה לעזר.
תמיד אני מוצאת עצמי שונאת את עצמי
בחדר השני על חוסר האונים
והיא מזילה דמעות תנין בסלון לבד.
לפעמים אני יודעת שאני מטומטמת,
לפעמים אני יודעת שאני ממש מונגולואידית בחשיבה שלי,
לפעמים אני רוצה שהכל יסתדר בשניות. למחוא כף ולעשות איזה
תנועה גרנדיוזית עם היד
וכל החיים שלי יסתדרו
יבוא המשיח ואבא שלי יחזור בריא -
אזכה בסכום נחמד בלוטו משהוא כמו חצי מליון -
מספיק לדירה גדולה להורים ולאוטו חדש ולאולפן הקלטות כבד -
בו אתן הזדמנות למוסיקה חדשה
לפצוע את עולם המוסיקה הבנאלית.
מקום בריא ואוהב למוסיקאים ואנשים.
מקום מלא תמיכה ואהבה - מקום מחייך לעצובים -
ומקום של משמעות לרדודים.
יש בי אהבה גדולה אילך,
אהבת אמת.
ובינתיים אתה מפסיד כל כך
אם היית יודע לקחת
את מה שהעיניים שלי נותנות
היית היום אדם עשיר.
ומי בכלל מדבר על כסף.
שבת 18 דצמבר 1999
2:36 לילה. |