היא עומדת בפינת הרחוב
תחת פנס בודד במקום שנראה כל כך ריק
במקום שהוא לקח לה את החיים...
והם מסתכלים
הם מדברים
ומה הם אומרים? הם אומרים
שהיא שיקרה
שהיא מבולבלת...
עוד ילדה קטנה
בעולם גדול
שמחפשת את מי להאשים.
אבל היא זוכרת.
היא זוכרת
כאילו מישהו מריץ סרט
הלוך וחזור,
את הזוהמה
והלכלוך...
היא מרגישה אותו בכל מקום,
לא משנה לאן תלך,הוא תמיד יהיה שם איתה.
ובעומדה בפינת הרחוב,
היא אוחזת את ידה האחת בידה השנייה
ואיש אינו רואה
את הכתם שמכסה אותה
הכתם שצורב את נשמתה...
את אותו הלכלוך.