אורלי עובדיה / פשעי |
היא טוענת,
הבושה בי מחלחלת,
זהו עמק ההשפלה
בין הרי התאווה.
האצבע מרפרפת נוגעת-לא נוגעת
רתיעה באוויר,
התמימות מחייכת, יפה ומאופרת
ולבי החשוף והתמים מחוויר.
מכסה-לא, אני שולפת,
התוך דחוס ברווחת הכאב
אך היא בגאוותה מהנהנת -
זהו פשעך הרעב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|