עננים מכסים את הנפש,
בזמן שהלב במצב נפשי עגום.
איזה כפור שורר שם עכשיו וכל-כך רע לי, כל-כך מעיק הכל.
המד-חום מראה 39 מעלות, אני בוער אך קר לי בפנים.
אני מרגיש שישנה רוח פרצים בתוך הלב,אשר מסעירה את חושיי באופן
טוטאלי.  החזאי שבי לא הצליח לגלות את אשר יקרה, משהו לא כשורה
קרה, לא כמו שהיה בתכנונים.

היום זהו יום-האהבה, ט"ו באב, אך אצלי ט' באב שורר לו.
מחליט אני, שעליי לבנות את החומות בחזרה, אחרי חורבן פנימי,
שגם אתה אשם בו- אלוהים!
יום-אהבה, איזה יום אהבה למען השטן ושליחיו?!
אני יורק על מי שהמציא את הלעג והקלס הזה שנקרא כך!
מי אמר שחייבים יום כזה כדי לקנות פרחים וכל מיני מתנות
ילדותיות ומטומטמות, שבכל מקרה מעלות אבק ועובש לאחר יומיים?!
בשביל אהבה צריך רגש עז, דו-צדדי, והקרבה ללא סוף.

לצערי, לא חשתי ממש את הרגש הזה, כי לרוב זה היה חד-צדדי,
ממני כמובן.  כל ההטעייה העצמית הזו.
במקום זאת, אני מקבל רגש אחר, שאוהב אותי יותר מאשר האהבה
עצמה- מלנכוליה.

המלנכוליה החמוצה-מתוקה הזו שלי נוצרת בזמן הרחת ניחוחה של
האהבה לזמן קצר וארעי, כשאז מגיעה ההדקרות הזו עמוק בפנים
מהקוצים החדים של אותו ורד מיוחד.
בזמן הזה, אתם מבינים שאתם משלים את עצמכם בתקוות שווא,
בתיאוריות מוטעות.

האשלייה הזו, חש אני אותה עמוק על בשרי, משום שאני מעז לפתוח
את ליבי ולהוציא תחושות ורגשות, אותם, נשים פשוט נמנעות
מלהוקיר וללטף, וגם להחזיר חזרה רגשות אמת.
זה בדיוק כמו לזרוק על עצמך חיצים, בדיוק אותו הדבר!

כנראה, שלא משתלם להיות כנה ואמיתי, כי בתמורה אני מקבל תמיד
משלוחים של מחבלים מתאבדים, המתפוצצים בקרנות ליבי, וקורעים
אותו לגזרים מגיצים בוערים ומסמרים ארוכים וחלודים, המפיחים כל
רוח חיים ממנו !

אלוהים, אותך אני מתעב ועושה לך אצבע משולשת בראווה,
כי אתה מתעלל בי נואשות וקשות, משום שבחרתי להיות שונה ואחר
מהשאר.
אני לא אהיה לעולם כמו הפינגוונים (משלושת הדתות
המונותאיסטיות) העיוורים האלו, שכל תפילותיהם קשורות רק לבקשה
לרחמים ולתחינה ממך, בזמן שאתה מקבל מיליארדי אורגזמות מכל
התחנונים והכאב הנפשי שלהם.
קשה לך לראות אדם, שהוא גם עוף מוזר, נכון?
אל תדאג, ממני לא תנגוס חתיכות חתיכות, אני מורעל לגמרי,
אתה תשתנק כשתנסה לאכול אותי ולהפיל אותי לקרשים!

אני מאמין בעצמי, במצפון שלי וביכולות שלי.
עבורי, זה יותר חשוב מאמונה בבורא והורס עולם.
למזלי הרב, יש לי חברי אמת האוהבים אותי ומכבדים אותי כמו
שאני,
וגם יש לי משפחה נהדרת, תודה לכם אוהביי ואהוביי!

כנראה, שאני לא מתאים לדור הזה, ואל תעזו לומר לי, שגם אתם
כמוני,
כי רובכם ממש לא, ואני יודע זאת, כי בחלק מהמסמרים שהוציאו את
האוויר והחיים ממני, הכתובת והשם שלכם היו תלויים שם באותיות
של קידוש לבנה!!!

כן רבותיי, זו הדרך שבחרתי לעצמי, רק הבנה של השונה, זה מה
שדרוש לי!

משלים אני כעת את בניית החומה מסביב.
את הש"ג שלי לא תוכלו לפתות, שיפתח לכן את השער, הוא עבר תדריך
מדוייק מפניכן.
רק אם באמת תהיו ראויות לכך, תזכו להיכנס לעולמי הפנימי, ואת
המבחן הזה יהיה קשה מאוד לעבור בהצלחה.
יש לי את השיטות שלי ואני אהיה הכי לא-צפוי שבעולם!

אז נכון, שאין לי מכונית פאר, תואר עדיין אין לי ואין לי גוף
ומראה כמו של גורם הזלת-הריר שלכן, בראד פיט, אך יש לי משהו
שלא תמצאו בבוורלי-הילס או בצהלה, יש בי אמת ונפש בוערת
בפואטיקה ומתשוקה.

בלילה, הסתכלו על עצמכן במראה, נכון שהנפש שלכן משתקפת בצורה
דהוייה וקודרת.  אני לא טועה, נכון שלא?
עכשיו, נפצו את המראה עליכן בתנופה. הביטו בטיפות הדם הזולגות
לאיטן ושורפות את המראה.
כך גם אני מרגיש כשאתן שוברות את חלומותיי, כשהאשליות צורחות
ומהדהדות לי בראש כמו שדים זדוניים.
חושו את דמעותיי השורפות את הלב כל פעם מחדש, לזה אתן ראויות
גבירותיי,  כן. לזה אתן ראויות ללא עוררין!

איזו בבואה נראית על-גבי המראה השבורה?
זוהי הלבנה כמובן, מקור ההשראה שלי, אמא-ירח הרוחנית והמיסטית
שלי .
אתן מסוגלות להבחין בה?
אני נמצא תחת חסות כנפייה המלטפות באור חיוור, שר את שיריי
בעומקו של מפרץ הטל, חובש את הלב שלי.
סוף-סוף מצאתי מנוחה לנפשי, לנשמתי הסוערת, הרחק מכל הזיוף של
האנושות הדוחה הזו, שלצערי גם אני חלק ממנה, חלק אבל לא שלם.

יבוא יום, שבו תצורת ה- M המיסטית (אשר בכפות ידיי) תזהר ורוחי
תנשא אל-על לעבר אמא-ירח, שם אקבר.
קברי יבנה על-ידי אבן-ירח ובו יכתב בחריטה עדינה:

    " כאן נקברה נפש שונה, מבחירתה ,
        ישות שבחרה להתקיים בצורה מיוחדת.
            כאן נקבר ילד הירח . "

ואני לא אמות כל-כך מהר, את חותמי אני אטביע בעולם, נשבע אני
בכך!
אערוך חיפושים אחר ילדת-הירח שלי, יחד נתמזג בקוסמיות.
יחד נרקום חלומות ונקיים אותם ברוך ותקווה.
יחד נשיר שירי-אמת, יחד נסרוג את מילותיהם לאור הירח.
יחד נהייה על ערש-דווי עם ידיים שלובות ופה חתום בנשיקה
אחרונה.
יחד ננשום את הנשימה הסופית, מתיקות המוות.