אומרים שיזכרו את המקרה הזה כמה חודשים טובים, שלא במהרה תמחק
אותה נערה מתודעת הציבור.
היא תמשיך, במשך החודשים הללו, לא להבין למה עושים מהעניין כזה
ביג דיל.
"מה אני אגיד לך, זה היה ממש משונה!" תגיד גברת אחת שבמקרה
עברה במקום בשעת ההתרחשות.
"אני הלכתי לי, היו לי הרבה קניות ביד, בדיוק באתי מהסופר והיא
הלכה שם ליד הכניסה, ופתאום, אני לא יודעת מאיפה, היא נראתה
כאילו היא כל יום עושה דברים כאלה, היא פשוט קפצה! ואני, כל
השקיות נפלו לי בבת אחת מהידיים, וכמה שאני כבר לא כל כך
צעירה, אני רצתי למעקה והסתכלתי ללמטה, היא קמה כאילו שום דבר
לא קרה מהשיחים שקפצה עליהם, ואם לא היו מתנפלים עליה שם למטה
כל האנשים, היא היתה פשוט מנערת את הבגדים וממשיכה ללכת כאילו
כלום!"
"וכשהאנשים התנפלו עליה", ישאל המראיין, "מה היא עשתה? היא
אמרה משהו?"
"את זה, בחורצ'יק, אני לא יודעת. אני הייתי למעלה והם היו
למטה, לא שמעתי אותם ולי היו הרבה שקיות להרים מהרצפה. אני רק
יכולה להגיד לך שהיא נראתה כאילו היא לא רוצה שאף אחד יבוא
אליה".
"תודה, גברת כך וכך. ונעבור לבחור פלוני אלמוני, שנקלע למקום
במקרה, ראה אותה נוחתת על הצמחייה למטה וניגש אליה. פלוני,
שלום. ספר לנו מה היה שם."
"אני", יתחיל הבחור לדבר בשטף, "עובד פה בסופר של הקניון למטה,
רק ירדתי לחניה לסדר את כל העגלות, ופתאום אני רואה איזה מישהי
נופלת מהשמיים, ממש נופלת מהשמיים! מה אני אגיד לך, מראיין,
הייתי מה-זה בהלם, בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה! אבל כשקלטתי
ישר רצתי אליה, לראות שהכל בסדר. הנפילה שלה לא היתה מאוד
מגבוה, אבל אפשר לשבור ככה יד או רגל בלי בעיה. אז אני רץ
אליה, רואה אותה קמה, נראית כאילו לא קפצה משום מקום, כאילו
עכשיו ירדה שם מהאוטובוס או משהו, והיא רצתה להתחיל ללכת, אבל
היו שם הרבה אנשים וכולם באו אליה, שאלו אם הכל בסדר, אם היא
נפלה או שמישהו דחף אותה, מישהו גם שאל אותה אם היא ניסתה
להתאבד, היא הסתכלה על כולם ולא דיברה, מילה מהפה שלה היא לא
הוציאה, רק עקפה שם את כולם והלכה לה, ככה".
"ככה? פשוט הלכה?" ישאל המראיין.
"כן, אפילו לא צלעה, לא כלום!"
"מעניין מאוד... טוב, תודה גם לך, פלוני. ניסינו להשיג את אותה
נערה, אבל לא הצלחנו לאתר אותה בכלל, אחרי הכל המקום הומה אדם.
שוחחנו לפני דקות מספר עם איש משטרה בעיר שהסכים רק לומר לנו
שלא נפתחה חקירה בנדון. ונעבור לנושא הבא..."
ואותה נערה...
הייתה אני.
אני לא מבינה, באמת שלא ברור לי למה כולם לקחו את הסיפור הזה
כל כך קשה. לא סתם, גם בטלויזיה שמו אותו, אין להם משהו יותר
חשוב לשדר?
אני רק הלכתי לי, שם ליד הקניון, לאורך הגדר, הסתכלתי על
הצמחיה למטה ופתאום התחשק לי לקפוץ. לא, אני לא בדיכאון ולא
נמאס לי מהחיים, פשוט התחשק לי פתאום לרחף קצת, התחשק לי
להרגיש את האוויר טס מהר ועושה לי נעים בפנים, אני שפויה
לחלוטין, באמת, פשוט רציתי לקפוץ. לא חשבתי על האנשים שיראו
ויבהלו, לא התכוונתי להפחיד אותם, אני מצטערת. רק רציתי לקפוץ.