לנצח היא אמרה, את הגב סובבה, ויצאה לה ככה ללא הרבה הסברים
מיותרים. מצד אחד יכלתי להכניס את הראש מתחת לאיזה שהיא כרית
ולצרוח חצי יום ואת החצי השני לבלות בבכי על למה ומדוע, יכלתי
גם לרצוח אותה בדם קר. אבל העדפתי אלטרנטיבה אחרת, דרך מסוימת
ומקורית, משהו שנוגע אישית, ונקמה מתוקה.
בהתחלה ניסיתי להכאיב לה בדרכים כמו להתקשר אליה באמצע הלילה
ולספר לה עד כמה אני לא זקוק לה, אך מהר הבנתי שזו לא הדרך
בפרט שאני מראה לה עד כמה אני יורד על עצמי בקטע שכזה, מה
שהעלה ככישלון. עברתי לדברים אחרים, החזרתי לה את כל הדברים
שלה בדואר כולל מתנות ומכתבים, היא שלחה בדואר את דברי, מה
שהכאיב לי גם.
התחלתי לחשוב שאולי לפגוע בה זו לא הדרך, כלומר אני מעדיף משהו
אלגנטי וקצר, כי גם ככה התחיל להימאס עלי כל השטות הזו, משהו
קטן וכואב, מציק ומתחת לחגורה.
ניסיתי להשכיב את חברותיה... ואז נזכרתי באיזה תאריך מסוים
שהיא דיברה עליו לפני אותו נאום פוליטי קורקט שנתנה לי על
זוגיות בעידן המודרני, אותה מסיבה מטעמי עבודה שלה. הייתה
מסיבה מאוד חשובה לה, שהיא הייתה צריכה ללכת אליה, אחד
המקורבים המשותפים הזכיר לי אותה ואמר לי שהיא הולכת למסיבה עם
החברה הכי טובה שלה ענת. מה מתוק יותר להעלם עם החברה הכי טובה
לחדר הכי סמוך ולהשכיב אותה תוך כדי לילה תענוגות לספר לה שהיא
הזיון הכי גרוע שהיה לך, ושהיא לא בכלל כמו החברה לשעבר שלך,
ואף עלפי שחברה לשעבר שלך בסקלה של להביא לעצמך ביד.
אותן מסיבות אותם אנשים ואותו המון רועש, להפתעתי המרובה, מה
שהיה מתוכנן מלפני זמן מה, פגשתי בחברתה ובבת זוגתה להערב ענת,
כמה מפתיעה היא גם ליד הבר שותה... צביעות היא הדבר הדיפלומטי
לכל דבר, מרשם לחיוכים מבוקשים מנסיבות קשות ושוברות מבוכה.
פתחתי את השיחה בשאלות על שלומה, תעסוקה אחרונה וענייניים
חדשים שלא עניינו קמצוץ של הזמן. המטרה הייתה נקמה, תוך כדי
פגיעה בחברה. אז דיברנו על ההווה, העתיד ואותם תוכניות
מבוזבזות שבטח לא יקוימו. נגענו קצת בעבר, איך אפשר שלא להיכנס
לזה, וכמה אני זה שהשתנתי מאז אותה אצבע אמצעית שחברתה נפנפה
בה ועזבה אותי לטובת מי יודע מה... דרשתי רחמים ואפתיה קיבלתי,
שתינו, צחקנו, הקרח נישבר, הרגשנו את המיזוג של מוזיקה טובה
והתחברות אחד לשני.
עברו להן כמה דקות ארוכות מלכת, הייתי צריך לשנות את הקצב ואת
הגישה, כדי להשכיב בחורה בערב אחד צריך קצת לפעמים יותר
להתאמץ. במיוחד שזו החברה הכי טובה של החברה לשעבר שלך, מוזר
עד כמה אפשר לרדת לפרטים בשיחה ולנסות למצוא תירוצים כדי לשנות
את האווירה בין לחברה של החברה למיטה אצלך, מוזר. אז במקום
ללכת מסביב כל היום בצביעות יתרה, וסיפורי עבודה, הייתי חייב
להתחיל להיות יותר ישיר...
תוך כדי מלמולים ובדיחות על אחרים, ניסיתי לדרבן אותה לעזוב,
בכל מיני תירוצים על לעבור למקומות יותר שקטים ולנסות דברים
אחרים, והנה אולי את רוצה לנסות חוויה חדשה, וכן כן אותה חוויה
נמצאת ממש ממול אצלי על המיטה. ישיר ועד כמה שישיר יכול להיות
היא אמרה...לא וכמו חברתה זרקה כמה מילים באווירה הסוערת ואת
אותה אצבע אמצעית נפנפה ועוד בגאווה שכזו.
סורר על התבוסה, נבוך מסביב ובעל רגש של באסה, מתיישב על
הדלפק, כוסית וסיגריה וסיימנו כאן את העבודה. תוך כדי לגימה
מאותו כוס המתרוקנת, מסתובבת אלי ככה בהפתעה, עוד ליידי
חתולה. דיברנו קצת ואני מחזרתי חומר מהשיחה שעברה, מה כבר יש
להפסיד גם ככה אני בדרכי ליציאה אם כבר אז כבר שיהיה, ושוב
אותה גישה ישירה, אך הפעם משום מקום כאילו נענתה לי תפילה,
יצאנו יחדיו ישר אלי לדירה.
ו...בדירה היו קצת נעימות ברקע, קצת שריטות, ובגדים שפוזרו פה
ושם, נשיכות ויללות, צעקות וגניחות.
אחרי פעם אחת היא רצתה פעם שניה ואחרי השניה היא רצתה עוד פעם
אחת קצרה ואחרי מנוחה לא ארוכה אני רציתי עוד גיחה, ככה הלאה.
ואז בא בא לו הבוקר, בוקר של שאלות והרבה שאלות,
מי, מדוע ואיך...
מדוע? - כי שנינו אנשים מבוגרים וזו מדינה חופשית לדרך ההנאה
היומיומית.
איך? - קצת היה יותר קשה להסביר מיניות שכזו, פירוט וכל מינה
משיכות אחד לשני, הסתדר והיה זמין לקצת סטיות ומין.
מי ? - אני הוא אני, היא זו היא וזו הבוסית של סיוון (וסיוון
היא מטרת הנקמה) אולי בטעות יצא, מזל של נקמה.
הרגשה של סיפוק עצמי ענק, ועוד יותר גדול שתקעתי גול, פגיעה
ראשונה אמיתית וככה ללא הרבה הרהורים חיוכים על פני עולים.
ואז, שחושבים על זה לדקה אחת נצורה, עשיתי לסיוון טובה, גול
עצמי, כל אחד היה רוצה לזיין את הבוס שלו בצורה כזו או אחרת,
ועכשיו עשיתי לה את העבודה השחורה, גול עצמי ובענק.
עברו להם הימים בעלי אופי ארוך טווח, לי-הי (הבוסית) נשארה
בסביבה לתקופה, כמה פעמים של קרוסלה אצלי, וגלגל ענק אצלה,
לונה-פארק על המיטה ללא התחיבות ללא סיבה (לפחות סיבה
מיוחדת).
היכן הנקמה, מאותו נאום על הנצח והתמונה של סיוון מסתובבת ללא
הרבה הסברים מיותרים מדוע, היכן היא, היכן המתוק בנקמה.
לי-הי לא ידעה על סיוון, וסייון לא ידעה על ענת, וכולן לא ידעו
שהן בסה"כ תהליך התבגרותי במסע נקמה ילדותי.
סיוון, נשארה תקופה לא מבוטלת לבד, ואחר כך, התאבדה. היא גילתה
את הצד היותר מסובך בה, ונכנסה לדפרסיה עמוקה, של לעולם לא
אגשים חלומות ואז הגשימה משאלת ליבה ולקחה לעצמה את החיים.
ענת( החברה הכי טובה) בעקבות סיוון, החליטה להפוך עצמה ללסבית,
היא גילתה את הצד היותר נשי, בטענה שאין כל גבר זכרי ביקום
שראוי להיות נבחר בחלקה והעדיפה את בנות מינה.
לי-הי, לבסוף נמאסתי עליה, ואז נאמר לי שהיא מחפשת גברבר
עמיד-כלכלית, בית ומשפחה. התייחסתי אל זה בתור לגעוג עלי, אז
חשבתי על סיוון ועל אותו נצח שהיא דיברה עליו כל כך הרבה. טוב
זה יחסי, כשגילתי שהיא התחילה במסע מטורף בחיפושים תוך כדי
עשרות בליינד-דייטים, למצוא את אותו מר כל יכול. היא מצאה את
מבוקשה, אני מאחל לה הרבה הצלחה עם אותו בן 60 פלוס, גרוש
(לשתי נשים), לטום וג'רי הקטן שבקרוב יצא לעולם. דרך אגב, גם
למאהב שלה אני מאחל המון הצלחה, בתעשיית הקולנוע, שמעתי שיש לו
את זה ושהוא שחקן מעולה. המון אושר, כי עושר כבר יש יותר
מידי.
לא הייתה נקמה, אולי בעצם כן. המשכתי בשלי, אין על מה להרהר
כאן, הסך הכול, דברים הושלמו לבסוף וכל מה שנוגע לי נסגר למעט
אותו נצח שסיוון דיברה עליו כל כך הרבה. על מה היא בכלל דיברה
, מה היא בכלל היא רצתה, אני חושב שהיא רצתה קצת יותר תוכלת,
קצת יותר ממה שהיא לא העריכה שיש לה, לקראת הסוף של אותה שנה
חדשה, נכנס עידן חדש, עולם שלם נולד (ג'רי הקטן) מצאתי את שלי,
בת זוג נפלאה (דיקלה, שמה) וכאשר הרגשתי מוכן ובוגר מספיק,
ואני לא יודע מתי זה ממש מספיק, אבל כאשר הרגשתי הכי קרוב שיש
הצעתי לה את הנצח שלי אליה, ויודעים מה, "כן" - היא אמרה.
|
