|
רק את עצמי לענג ידעתי -
צר אברי כאבר נמלה.
עוד ועוד בעצמי חפרתי,
אך להזדיין אינני יכולה.
גם נסיונות אחרים לפורקן -
דרך מכאוב ודרך דמעות.
יד ענקים נכנסת מכאן,
ועוד תגרום לי לדלקות.
כל משגליי נהרסו, ועכשיו -
פחד טמיר מחוסר ברטולין.
למה לא יכול להיות לי כוס רחב?
למה אין לי בבית וזלין? |
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.