היא נולדה שנתיים לפני, פחות או יותר.
עיניים חומות-דבש, גדולות ויפות, פנים חלקות ושיער, פשוט שיער,
לפעמים תלתלים, לפעמים חלק, לפעמים מה שהיא רוצה שיהיה.
אני נולדתי שנתיים אחריה, פחות או יותר.
עיניים חומות-דבש, עיניים גדולות ויפות ושיער חלק.
היא הייתה עם אופי של ילדה תמימה, קטנה ויפהפיה, שתמיד רצתה
להיות פייטרית, ללכת לצבא, לגדל אריות ונמרים בבית, לישון בשקי
שינה.
אני הייתי עם אופי של ילדה רעה, קטנה ויפהפיה, תמיד רציתי
להישאר בבית, לא להתלכלך, לא לקחת סיכונים, לא חשבתי על עתיד,
וכשחשבתי הוא היה משתנה תמיד, פעם עורכת דין, פעם פסיכולוגית,
תמיד רציתי להתחתן עם בחור עשיר ויפה, ולא לעבוד קשה כמו אמא
שלי.
בתחן הפכה להיות נערה יפהפיה, גבוהה ומקסימה, שכבשה את ליבו של
נער כשרק רצתה. בגיל 14 הלכה לפנימייה צבאית, השאירה חבר נאמן
בבית, שלא הפסיק לחשוב עליה, ושלחה את אחד הנערים בפנימייה
להיפרד ממנו במקומה, ומדי שבוע הגיעה הבייתה כשעשר מחבריה
מחכים בתחנת האוטובוס, רק לה.
ואני?
היום רציתי לברר למה אני הפכתי, הירכיים שלי בלטו, ומבנה הגוף
הוא של אגס שמן במיוחד, הגובה שלי לא השתנה כבר שנה, האחות
אמרה ש"-זה בסדר, את עוד בגדילה, מותר להשמין".
אני בבית הספר הציבורי מאז ומתמיד, כשרציתי אוליי למצוא את
מקומי בצבא אמא אמרה ששנה הבאה אי אפשר, כי אין מספיק כסף לשלם
גם לי וגם לבתחן על הלימוד.
בתחן גזרה את שיערה ועשתה תספורת של איזה כוכבת טלנובלות.
ואני?
אני נשארתי עם אותה תספורת מכיתה ג', שיער חלק וארוך, משעמם.
אמא הבינה שאני רוצה להיות היא ואמרה לי, אל תגאגי, יש לך
שנתיים פחות או יותר, גם לך יהיה חבר ותגיעי לבית ספר אחר.
אתמול, בתחן עוד הייתה בפנימייה ואני הלכתי לבריכה עם החברים
שלה, אוליי משהו ממנה יידבק ממני, אוליי החבר שלה, ידלק עליי.
ואז הילד הזה, מכיתה ט', שהכיר את כולם וכולם הכירו אותו ניגש
אליי, לקח את ידי ונישק אותה, התרגשתי ולא ידעתי מה לומר, אז
סתם צחקתי.
"את אחות של בתחן?"
הוא אמר. |