איתי חירון / עצבות |
נאלמת בחסרונך
רואה איך הפקירוך
תוהה שוב על טיבם
כי שכחוך כל אוהבייך
נעלמו במצוקתך
ראיתי איך ברחו הם.
תמימה שכמותך
כמהה לאהבה ומים
נמוג כבר זכר גדולתך
רק אני עוד כאן עומד
תוהה, על גורלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|