בתחילה הולכים,
ואז מדברים.
לומדים ואוכלים,
לוקחים אחריות

מנסים להבין, משמעות החיים.
מחפשים עבודה, ואת כולם מרצים.
ויש מבחנים, בגרויות, עבודות...
וכבר יש תיכנונים לעתיד

ורק אני, מנסה לעבור את היום,
בין האכזבות, הריבים, הבדידות...
ואם לא אצליח, ובגרות לא תהיה.
ואם גם בן זוג לא אמצא,
אשאר לבד, בתוך ההמון הסואן.
אעלם בדממה.

ההורים מצפים, והחברים כבר עושים
ואני מחכה לרגע שלי,
שבו הכל יתבהר, ויהיה של כיוון
כי בינתיים, העבר ברע טעון,
ונראה שעתיד כבר אין...

בהווה מבולבלת, והכל נראה מר.
ומי יודע מה יביא המחר
ואם לא אצליח, ובגרות לא תהיה.
ואם גם בן זוג לא אמצא,
אשאר לבד,בתוך ההמון הסואן.
ואעלם בדממה

אעלם, ואז מה?