נמצא על הסף.

תמיד אהבתי מגדלים. יש בהם איזשהו מרד אנושי כנגד כוח המשיכה,
ניסיון להתבלט, להשאיר סימן, אנדרטה. אנשי בבל בנו מגדל כדי
שיהיה להם סמל, גורם מאחד. הם אומרים: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל
וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ". תמיד
בלימודי התנ"ך הוקסמתי מהניסיון הזה, הוא כנראה היה בדרך
להצלחה מרשימה. עובדה, אפילו אלוהים הוטרד, "...וזה החילם
לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". ולא רק שהוא הוטרד
ממנו, הוא אפילו החליט לפעול נגדו, "ויפץ אותם ה' משם על פני
כל הארץ ויחדלו לבנות עיר". כל כך חבל, אם לאלוהים היו פחות
חששות ויותר ביטחון עצמי, היינו יכולים לזכות במגדל מרשים
במיוחד. אז היום אנחנו מסתפקים במגדלים שלנו, שכנראה פחות
מפחידים אותו, אבל הם עדיין מגדלים.

אולי אפשר להבין אותו, שכחושבים על זה. תצפית מראשו של מגדל
נותנת תחושה של אופוריה, מבט מלמעלה ומרחוק על העולם, תחושה
כמעט אלוהית של שילטון. עובדה שבמקום שבו גרים מוסלמים ונוצרים
ביחד, תמיד יש תחרות מי יבנה מגדל גבוה יותר, מסגד או כנסייה,
מי יסתכל על כולם מלמעלה. אבל תמיד, ברקע של האופוריה, נמצאת
הרגשה אחרת, של פחד, מגובה, מנפילה, מאובדן שליטה, מסוף
פתאומי.

כבר כמה שעות בראש המגדל, יום אביב בהיר, ראות מצויינת. מהגג
של אוניברסיטת חיפה, התחושה היא של ריחוף באמצע כדור ענקי,
אפשר לראות רחוק בכל כיוון. ביום הנהדר הזה ראיתי נוף מדהים,
אי אפשר לבקש יותר. הכרמל בדרום, עמקים במזרח, מגבוה אפילו
חיפה נראת יפה, ים, ספינות. כמון במגדלים, גם בספינות יש משהו
קסום. הן מביאות איתן תמיד חלומות על בריחה אל מעבר לאופק,
ניחוחות של נמלים רחוקים, מקומות אקזוטיים. אבל לא בשבילי, לא
היום. קודם ראיתי את השקיעה, שקיעה מקסימה. השמש יורדת לים,
צובעת את הנוף בצבעים שונים, מסתירה אותו בחושך, מדליק
המנורות. השמש יורדת על העולם, יורדת עלי.

עכשיו חושך, לילה יפה, בהיר. שמים מלאים כוכבים, מרגיש את הרוח
בפנים, קרירה ונעימה. בתור סטודנט לפיזיקה, בעיות של נפילה
חופשית כבר שנים לא מהוות בעייה, יכול לחשב ברגע כמה זמן היא
תמשך אבל אין לזה משמעות, הבעיות האמיתיות מופשטות בהרבה.
המחשבה צלולה ובהירה, כמו הלילה. ההחלטה שלמה, אין אובדן
שליטה, הסוף לא פתאומי. תחושת הפחד מתפוגגת, האופוריה נשארת
לבד, הולך קדימה,

עובר את הסף.

למי שמודאג, הקטע הזה הוא פרוזה טהורה. אין לי מחשבות אובדניות
יש לי הרגשה דיכאונית, לעיתים רחוקות.