רון גיל / שיר אהבה II |
היה לי עולם יפה,
מלא בציפורים ובשירים,
בספרים ובמשחקים.
ועתה יש רק אותה.
הצטמצם עולמי,
לאדם אחד,
עולם אחד,
עולם ומלואו.
אוהב אני את אהובתי,
אך איני אוהב את אהבתי.
אהבתי,
כאשת פרא המגוננת על תינוקה,
מתרוצצת באי-שקט תמידי.
ואני,
רציתי,
קיוויתי,
חשבתי,
שתהיה לי אהבה שפויה.
איזו תמימות.
25.4.1997
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|