רוני דורך על נמלים. אחרי ארוחת הצהריים בתוך הגינה.
מרים לאוויר רגל שמנמונת שמסתיימת בנעל עם ציור של פיקצ'ו וחיש
מהר מאפשר שוב לנעל עם הפיקצ'ו לחבר בין כף רגלו לגיגית החול
שבגינה. יום אחד יהיו שם הרבה פרחים וורודים. ואולי גם
עגבניות. אבא הבטיח. בינתיים יש שם נמלים. אבל כבר לא הרבה.

רוני דורך על נמלים. בשבת בבוקר עם פיג'מה של דובונים אבל גם
עם ג'ירפות. קצת, בצדדים. רוני קם היום מוקדם אבל אמא ואבא
עדיין ישנים. גם הנמלים ישנות? רוני מתבונן. הן הולכות בשורה
שבהתחלה מסודרת ואחר-כך כבר לא. אולי זה נמלים שהלכו לאיבוד.
רוני רץ למטבח. פותח ת'מגירה. חוזר לגיגית החול מתנשף, עם שני
סרגלים ארוכים בידיו. הוא שם את שני הסרגלים משני הצדדים של
השורה של הנמלים ומנסה לסדר גם את הנמלים שהלכו לאיבוד. זה
מזכיר קצת, לרוני, את הסיפור על ים סוף שהתחלק לשניים ובני
ישראל שצעדו בו באמצע, שהגננת שלומית סיפרה ביום שישי לפני
קבלת שבת.
אמא קמה. היא קוראת לרוני לבוא לאכול ארוחת בוקר. רוני מניח את
הסרגלים הארוכים והולך למטבח. "גלידה." רוצה רוני. "אחרי האוכל
תקבל". מבטיחה אמא. "אבל אני רוצה לאכול גלידה!" רוני מתעקש.
"גלידה זה לא אוכל, רוני'לה." אמא מנסה להסביר. "גלידה! גלידה!
גלידה!" זהו, הוא כבר כועס. עם קצת דמעות והרבה רוגז הוא רץ
מהמטבח לכיוון הגינה.

רוני דורך על נמלים. ביחד עם גילי. החבר הכי טוב של רוני. רוני
מועך את הנמלים ואז גילי שם אותן בתוך קופסה כזו מפח ומביא
אותה הבייתה מתנה להורים שיהיו שמחים.
אחר-כך גילי הציע לרוני שיקפוץ עם שתי הרגליים ביחד ואז זה
יהיה יותר טוב וגם יעיל (ככה שלומית תמיד אומרת). ואז רוני קפץ
עם שתי הרגליים ביחד וזה באמת היה יותר יעיל וגילי הרים נמלה
שהיה לה ראש בין הרגליים ושם בקופסה ואמר שיש מספיק. ואז רוני
שאל את גילי מה אפשר לעשות עכשיו ואז גילי הציע שהם יאכילו את
הנמלים שנשארו ואז הנמלים יהיו ענקיות כי מי שאוכל אז הוא גדל
(ואמא של רוני גם תמיד אמרה ככה, אז רוני האמין). ואז רוני
הביא פופקורן והם זרקו על הנמלים וצעקו להן בתיאבון. ואז רוני
וגילי ראו שהנמלים לא אוכלות את הפופקורן והן סוחבות אותו על
הגב כמו "שק-קמח" שרוני תמיד עושה לגילי. ואז היה לגילי רעיון
שהם יזרקו לנמלים את הפופקורן מגבוה קצת ואז הפופקורן יפול
בדיוק על הגב של הנמלים והם לא יצטרכו לשים בעצמם על הגב. אז
רוני וגילי זרקו את הפופקורן מגבוה קצת ורוני אמר שזה מזכיר לו
קצת את הסיפור ששלומית סיפרה היום בגן שאלוהים זרק לבני ישראל
אוכל מהשמים ועוד קצת דברים ואז גילי נזכר שהוא צריך ללכת
הבייתה אז הוא בדק אם הנמלים מרשרשות בתוך הקופסה ואז אמר
לרוני "בה ביי" והלך.

רוני דורך על נמלים.  אחרי שפיספס את האוטו-גלידה. והוא כועס.
והוא רצה שוקו-ווניל. או לפחות שוקו-שוקו. וגם שני מסטיקים. אז
איך שהוא שמע את השיר של האוטו-גלידה הוא רץ מהר מהר אבל
האוטו-גלידה כבר ברח והוא הסתכל על הילדים בשכונה שליקקו
גלידות כי הם כן הספיקו לאוטו-גלידה ורץ מהר הבייתה כועס והלך
לגינה כי שם יש נמלים שגם להן אין גלידה.
ואז רוני התיישב ליד הנמלים וגילה שכמה נמלים הלכו בצורה של
האות "ריש" ואז הוא התלהב (כי זו האות הראשונה בשם שלו) וניסה
לסדר את הנמלים לפי שאר האותיות ואז הנמלים יגידו ר-ו-נ-י. אבל
איך שהוא הגיע ל"יוד" הנמלים של ה"ריש" כבר התפזרו לגמרי ולא
הייתה שום "ריש" ורוני כעס מאוד כי עכשיו לא הייתה לו גלידה
ולא נמלים שעושות "ר-ו-נ-י."

רוני דורך על נמלים. ואז מתקשר לגילי. כי משעמם לו והוא רוצה
שגילי יבוא אליו שוב ואז הם שוב פ'ם יזרקו פופקורן על הנמלים
מגבוה קצת.
גילי עצוב. רוני שואל "למה." גילי אומר שאמא של גילי אמרה שהיה
מקרה לא טוב ואבא של גילי עקף עם האוטו הגדול שלו אוטו אחר ואז
הנהג של האוטו האחר הוציא אקדח ועשה לאבא של גילי בום. בום.
ועכשיו לגילי כבר אין אבא של גילי.
גילי בוכה. גם רוני עצוב.
רוני מלשין לאמא על הנהג של האוטו האחר כי בגללו עכשיו גילי
בוכה. אמא מחבקת את רוני ומסבירה לו שכמו שאנשים באים, כך הם
גם הולכים. ואז רוני אמר: "אבל הנהג האחר עזר מאוד לאבא של
גילי ללכת." ואז אמא של רוני חיבקה אותו חזק חזק ונתנה לו
נשיקה במצח.

רוני דורך על נמלים. אבל קצת פחות.