ויש זמן בו אתה שוכב בחושך ויודע שלידך אהובתך היחידה
ואתה פותח את עינך ומסתכל לעברה
וכל שאתה רואה הוא כתם שחור
ואתה פותח עוד, כמה שאפשר ומסתכל חזק כמה שאפשר
ועדיין אתה רואה רק כתם
ועכשיו אתה נבהל
ולפני שאתה מספיק לחשוב אתה מדליק את המנורה
האור מסנוור והעיניים מצטמצמות
ואז אתה רואה אותה מכווצת עפעפיים, מקמטת אף
והיא הכי יפה בעולם והיא הכי שלמה בעולם
וגל מתפשט בחזה שלך והעיניים נמלאות
ואם תשאר כך דקה נוספת, הגרון יתייבש ושתי דמעות יחליקו,
אחת תגיע לכרית ואחת תשאר על האף, עד שתתנתק ותצנח

ואתה יודע שאתה אנושי
ואתה יודע שאתה חי

השכל שלך אומר שבטח יש עוד אנשים שמרגישים את אותה הרגשה.
בעולם יש מיליארדי אנשים, ולפחות כמה מיליונים מרגישים בדיוק
כמוך, אפילו בדיוק ברגע זה.
אפילו בארץ שלנו, הקטנה, יש כמה אלפים.
ואולי המוכרת בחנות הבגדים היא אחת מהם, ואולי גם נהג המונית
וחבר הכנסת.
ומחר בבוקר אולי תזכור, גם כשישקרו לך בפנים, גם כשיחתכו אותך
בצומת, גם כשיהרסו לך את המדינה
אולי תזכור את ההרגשה