הוא קורא עיתון ברכבת
מזמזם שיר ששמע בתחנה הקודמת,
או זו שקדמה, או זו הצפויה להיות.
וחיבר בעצמו, קרוב לודאי,
לפני אינספור תחנות.
זהו היהודי הנצחי,
סוכן הזמנים, אסיר הדרכים.

הוא מכיר את כולם היטב.
את עצמו פחות. אין זה פלא -
הן הוא מפוזר על פני מדברים לוהטים,
על פני סמטאות אבן
על פני אגמי תכלת
נע ברוח, מסרב להיטמע
בחול או בשלג.

הוא קורא עיתון ברכבת,
מזמזם שיר ששמע בתחנה הקודמת.
משתקף בקפה המר,
בחלון נוף מוכר-מנוכר.
מנדנד את רגלו קלות,
לנער
את אבק האימפריות.