מבוסס על שדרן אחד ברדיו שאני ממש אוהב אבל נמאס לי מהמטפורות
המעצבנות שלו

הדלקתי את הרדיו.
השעה הייתה בערך 12 וחצי בלילה והייתה את התוכנית "שתיקת
הכבישים" עם גידי שפרוט בגלגל"צ.
אחרי שני שירים חביבים למדיי, גידי התחיל לספר על איך שהרוח
מזכירה לו את הגשם של ימי שלישי, שמטפטף בצורה ייחודית שכזו.
אחרי זה, הוא סיפר על זה שהשיר "אתמול" של הביטלס בעצם מדבר על
כלב שמחפש את הבעלים שלו, אחרי שהוא איבד אותם בקרנבל השנתי של
ברזיל.
החלטתי שכאן הוא כבר עובר את הגבול. נשבר לי ממנו. ניסיתי
לחשוב על צורה לנקום בו, אבל לא הצלחתי להגות מזימה סדיסטית
מספיק בשביל אדם כמוהו.
אז נרדמתי.
בבוקר, קמתי עם כאב ראש קל. דפקתי את הראש בקיר והעניין
הסתדר.
אחרי שהתארגנתי, יצאתי לחנייה ועליתי על הקוואסאקי נינג'ה שלי,
שקראתי לה "קלופצי". אין לי מושג למה בחרתי את השם הזה מכל
השמות האפשריים לאופנוע, אבל ככה יצא.
במהלך הנסיעה ראיתי רכב שהתקלקל. החלטתי לבדוק אם אני יכול
איכשהו לעזור לאיש המסכן שנתקע בלי אמצעי תחבורה.
שאלתי אותו אם הוא צריך עזרה והוא אמר לי שהוא נורא ממהר
לעבודה. שאלתי אותו איפה הוא עובד והוא אמר לי שהוא עובד
בגלגל"צ.
פתאום הכל התחבר לי. הקול. התחנה. המראה המעורער נפשית של
האיש. זה היה גידי שפרוט.
מהר מאוד קלטתי שזאת ההזדמנות שלי לנקום בו על שעות השינה
הרבות שנמנעו ממני בעקבות ברבוריו הנצחיים על כלובי מתכת
סגריריים ביום קיצי אדום. התוכנית שלי הייתה להסיע אותו לחולות
של ראשון, לשסף לו את הגרון, ולכתוב איזושהי הערה עוקצנית,
שכבר הספקתי לשכוח, על הגופה.
הוא הסכים לנסוע איתי. בזמן שנסענו, איזה קול פנימי הופיע לפתע
ואמר לי שמה שאני עושה זאת טעות. הקול אמר לי שאני תמיד הייתי
נגד רצח ושעכשיו זה לא סיבה להפסיק. הקול גם אמר לי שלרצוח זה
כמו לאכול נקניקייה בפיתה בלי הנקניקייה. מהר מאוד הסכמתי עם
הקול ושיניתי את יעדי לעבר תחנת השידור של גלגל"צ.
גידי שפרות ירד ונסעתי במהירות אחרי שהוא אמר לי תודה.
ב12 וחמישה בלילה, כ"שתיקת הכבישים" התחילה, גידי פתח בכך שאמר
לי תודה. אני צחקתי לעצמי, כשהוא אמר את המשפט: "מסתבר שיש עוד
אנשים נחמדים בעולם." הוא אמר שחבל שאין עוד אנשים כמוני
בעולם, ושמזל שיש אנשים שנותנים טובות כאלו גדולות מבלי לבקש
תמורה.
פתאום הבנתי. זאת הייתה הנקמה שלי. זאת הייתה הנקמה שלי בגידי
שפרוט.
ואם אתם לא הבנתם, אז כנראה שאתם לא מקשיבים בלילה לגלגל"צ.

יואב תירוש.