את תיבת פנדורה
בבריח נעלתי
ואת השדים בבקבוק
סגרתי

המוזה עייפה
מותשת, נרדמה
כנראה, העלובה
אלך גם אני לישון
איתה

עצמתי עיניים
מתחתי רגליים
ולפתע, לחישה
מוכרת

לישון?.. מה את אומרת?!..
ובקול מפתה, לי באוזן
מדקלמת, דימויים מאוסים
לעוסים, נפוחים...
אה... נדמה לי כי
שמעתי  משהו מתאים...

שוב מדליקה את המנורה
לרשום, מהר..
הפנקס כבר ביד
אך איפה העט? לעזאזל...

ואז היא כמובן
נאלמה, בפעם
המי יודע כמה...
שוב שיטתה
בי, הנבלה

עוד לילה לבן
ללא תוחלת
בחברת מוזה
מתעללת