את תיבת פנדורה
בבריח נעלתי
ואת השדים בבקבוק
סגרתי
המוזה עייפה
מותשת, נרדמה
כנראה, העלובה
אלך גם אני לישון
איתה
עצמתי עיניים
מתחתי רגליים
ולפתע, לחישה
מוכרת
לישון?.. מה את אומרת?!..
ובקול מפתה, לי באוזן
מדקלמת, דימויים מאוסים
לעוסים, נפוחים...
אה... נדמה לי כי
שמעתי משהו מתאים...
שוב מדליקה את המנורה
לרשום, מהר..
הפנקס כבר ביד
אך איפה העט? לעזאזל...
ואז היא כמובן
נאלמה, בפעם
המי יודע כמה...
שוב שיטתה
בי, הנבלה
עוד לילה לבן
ללא תוחלת
בחברת מוזה
מתעללת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.