כשהייתי קטן רציתי להיות שחקן
כשהייתי קטן, וזה היה מזמן.
עם הזמן הספקתי לגלות
ששחקן, כל אחד יכול להיות.
החיים שלנו הם במה אחת גדולה
שחיינו למעשה סובבים סביבה.
כל יום אנו חוזרים על אותו המופע
מעמידים פנים שהכל טוב, וכך מסתירים את הרע.
לי נמאס שאנשים מופיעים
ומזה שהם מעמידים פנים.
נמאסו עליי כל ההצגות,
נמאסו עליי כל הטעויות.
העיקר לבקש אתם יודעים
ומייד אחר כך נעלמים.
את הטעויות שלכם קשה לכם לקבל,
וכשיש מריבה אתם יודעים את מי לחסל.
נשבר לי, והחלטתי לפרוש
ולכן אני מודיע את זה מראש.
לי נמאס מלהופיע
לא בגלל המעריצים או בגלל שזה מפריע.
לי נמאס להעמיד פנים וכל הזמן לחייך
ותמיד לשאול את עצמי איך.
איך זה שאני מחייך כשבפנים הכל רע,
איך זה שאני עומד ומסתכל על עצמי במראה.
דיי, הבמה הגדולה הזו היא לא בשבילי
וכל העמדות פנים האלה הם כבר לא אני.
החלטתי לרדת, ועם ההופעות להפסיק
ומכל הטעויות רק לקחים להפיק.
להופעות שלכם אני לא מתכוון להגיע
ואם אוכל אני אנסה להפריע.
אני לא חושב שהחיים זה משחק
ושתמיד אני אמשיך ואצחק.
מסכות זה לא מה שיעזור
כי כשאתם עם מסכה, אני עמוק בבור.
הבור הזה הולך וגדל
ואף אחד עליי לא מסתכל.
אז שיהיה לכם בהצלחה במופע הבא,
רק תדעו לכם שאני יותר כבר לא בא.