לבנה כשלג בליל ירח,
מתחת הינומה.
כהרף המריאה,
אל עבר רקיע,
את החופש חיפשה.

חיוך ירח,
התפרש אצלה כהסכמה,
כיוון אותה ליער תרח,
שם תמצא מסתור מבאי השמחה.

תחת עץ אלון עתיק,
שכבר ראה כאלה בימיו,
נשכבה מותשת ומיד נרדמה.
בבוקר העירה זריחת החמה
וקולות שחרית בבית כנסת בשכונה.

היום היא מתמסרת,
ולא  יכולה לחשוב על כלום,
חוץ מבריחה מתחת לחופה...