שנתי נדדה לארץ אחרת,
ומחשבות על אהובתי היגרו אל מוחי,
ושהו שם כל הלילה.

שיגעון מתוק זה,
ששמו אהבה,
דומה הוא לזריחתה של השמש:

בלילה, רואים אלפי כוכבים מנצנצים.
אך עם הנץ החמה,
כאילו נעלמו כולם,
ונשארה רק היא, האחת והיחידה.

אומרים
שהשמש היא כמו כל הכוכבים האחרים.
אך רק אותה אני מכיר מקרוב,
רק זיו אורה מעלה חיוך על פני,
רק חומה מפיג את בדידותי.

גם בלילה,
מוחי, כבית רדוף-רוחות,
מלא במחשבות על שמש חיי,
שהציתה את אש האהבה בלבי,
וגרמה לי לשיגעון מתוק זה,
שיגעון ממנו לא ארצה להירפא לעולם.

25.4.1997