עבר רק יום ואני כבר בוכה
מנסה להסביר לעצמי מה השתנה
עברה רק יממה עם הרגשה עצובה
ואני קוראת את מה שכתבת לי
ואני בוכה וחושבת רק עלייך
וכשנתת לי אותו עצרתי את הדמעות
ושיחקתי אותה קשוחה כמו תמיד
וכשדיגדגת עצמתי עיניים
התביישתי להראות את האהבה שלי אלייך
ואני מתביישת לענות כששואלים אם אני אוהבת אותך
והאבן שבחזה מכאיבה
והלב והמחשבות רק עלייך
אחות יקרה - אני מתגעגעת אלייך
והלב שלי חושב רק עלייך
מתי אראה אותך?
מתי אנשק? מתי אחבק?
מתי אקלל?
מתי?
ואני מדמיינת שאת בצבא
ועוד מעט תגיעי הבייתה בריצה
מרגישה לבד ולא יודעת למה
רוצה להיות לידך
ולהבין את עזרתך
לעזור לך עם הכאב
ולהרגיש את דיגדוגך
להיות איתך מאיה
לבכות איתך מרוב התרגשות
אני יודעת שזה עוד יקרה ואני חסרת סבלנות.