יש לך ילד. ילד יפה. ילד מוצלח. אוהבים את הילד שלך, מחמיאים
לך על פאר היצירה. אתה מרוצה מעצמך. שלחת ילד לעולם ונראה שהוא
מסתדר יפה. חי את החיים שלו, עצמאי. אתה גאה.

אז הילד שלך מתחתן. לא חשבת שזה יקרה. קיווית, אבל הוא תמיד
עשה עליך רושם של רווק מתהולל. אחד שמתקרב אבל לא באמת נקשר.
בחור טוב אבל לא טוב מספיק. הוא מספיק טוב בשביל אבא אבל מי
כבר תתאהב בו?

מישהי התאהבה.

זה מה שחלמת. הילד שלך כבר לא לבד. יש אשה שתדאג לו, שתלטף
אותו, שתעשה את החיוך שלו יותר אמיתי. אתה שמח בשבילו, אבל
הולך לחתונה ברגשות מעורבים.

איזה מעורבים? אתה מת מפחד.

הוא אוהב אותה, כך הוא אומר, אבל מה איתך? מה יקרה אם מתחת
לחופה תמצא מכשפה מרשעת שחטפה את הילד האהוב שלך? מה אם היא לא
יפה? או לא טובת לב? ואולי יהיה לה קול צרוד ומחוספס, כזה שאי
אפשר להרדים איתו ילדים? מה אז? איזה מין ילדים נוראים יצאו
להם? מה אם לא באמת טוב לו איתה? אולי הוא לא באמת רוצה? אולי
היא הכריחה אותו? אולי, כשיעמוד לצידה מול הרב, תראה דמעה
נקווית בעינו, תראה אותו מחייך בעצב - "לא היה נעים לי לסרב" -
ורק אתה תראה את העצב שלו, תראה אותו פוסע חסר אונים לעבר גורל
אכזר של נישואים בלתי מאושרים? האורחים ימחאו כפיים וישירו, הם
יגידו לך כמה הטוקסידו הולם אותו ושאל לך לבכות על ילדך ההולך
ממך. אבל אתה תדע - הוא יכול, הוא יכול היה למצוא מישהי יותר
טובה! הוא יכול היה! אבל עתה, כשהוא כבר כבול, עתה כבר מאוחר
מדי...

אז הגעת לחתונה. בצעדים קטנים וחוששים אתה מתקרב אל הזוג
המאושר המקבל את פני האורחים. באימה אתה מציץ לעברה. היא
מחייכת אליך ואתה מכריח את עצמך להשיב חיוך. היא רואה שאתה
מסמיק והיא לא כועסת. היא מבינה, אתה מפחד. שב, אבא, היא
אומרת, ולמשמע המילה "אבא" מפיה אתה חש שעוד רגע ותתעלף. אתה
אפילו לא יודע אם אהבת את הצליל. הקול שלה נעים. אבל אף פעם לא
היו לך בנות. אתה לא יודע אם אתה רוצה בנות. תמיד רצית, אבל
עכשיו שיש לך אחת, אולי אתה לא איש של בנות בכלל? אולי רק בנים
אתה יודע?
והנה הזוג אוחז ידיים ואתה מצטמרר. עוד רגע ויתנשקו, ואתה חושב
שזה הרגע בו תאבד את שליטתך העצמית ותזעק "לאאאאאא!!!" אבל אז
הם מתנשקים. ושום זעקה לא נפלטת מגרונך. אתה מסתכל על הילד שלך
האהוב, והעיניים שלו זורחות מאושר. לצידה, הוא לפתע אף יפה
משהיה בעיניך, אפילו - אהוב יותר. "אני אדם טוב יותר כשאני
איתה" הוא מספר, ואתה מאמין לו. אתה מביט בהם, ניצבים זה לצד
זה, בזרועות שלובות, וכל חששותיך נמוגים. אתה יודע - זה נכון.
הוא מצא אותה, את האחת, את זו שתמיד רצית בשבילו. אותה אשת
חלומות שהתפללת עבורה. הוא מצא אותה, או שהיא מצאה אותו, זה לא
משנה, טוב להם יחד, ובחלוף דקה יחידה כבר אינך זוכר מה היה
מראהו בלעדיה. נדמה לך שילדת אותם כך, יחד, מחוברים, ורק בטעות
לא הבחנת בדמותה כל השנים האלה.
מסתבר שגידלת אותו היטב.

היום ראית את הילד שלך מתחתן. ואתה אסיר תודה.



9.01.06
לסיון וייסמן