הימים עוברים לאט לאט
ומפנים את הדרך ללילה הקרב
שוכב פה בשקט במיטתי
מסתכל בחלון
אור הירח חיוור
יודע שאיני יכול לראותך בקרוב
אבל איך שעניי מתחילות לנקר
אוזניי קולטות רחש קט
של עקבות שקטות שפוסעות על הקרקע
יושב ומקשיב לכל צעד
ובמוחי אני מתחיל לדמיין
את הפנים המחייכות והאוהבות שלך
מתחיל לחשוב לאחור
על אהבה שנהגנו לחלוק
בחזרה לכל אותם ימים שחשבתי שתהיי שם בשבילי
חוזר לזכרונות שיצרנו כשהיית לצידי
הצעדים איטיים אך יציבים
תוהה האם זו רוחך שמגיעה לכאן כל לילה
מעלימה את אור הירח
באה להזכיר לי שאפילו שאת בגן עדן
אהבתינו תישאר לעד
דמעות יורדות על לחיי
כשאני מבין שאלו רק עקבות שלך מהעבר | 