ביום שאחרי דרור תסתכל עליו שונה, היא תשכח שהשתכרה ותזכור
שאמורה הייתה לשכוח.
בתרומה צנועה של עשר שקל למיץ תפוזים קר לערבב עם וודקה זולה,
היא חרצה את המשך הערב. הלילה. הלילה זה הלילה ואף אחד כבר לא
יודע, דרור מכירה את עצמה כמו שרק היא מבינה, דרור משחקת כמו
שרק היא לבד, וכולם שותים. עשרה כוכבים בשמי הים יאירו את הדרך
שניתוותה בקלות כה רבה. דרור צוחקת כי הכל מטושטש, דרור מחבקת
כי אחר כך יהיה לה מספיק זמן להיות עצובה. דרור מנתקת את
הסלולרי, מכוונת על רטט, כדי לא לשמוע את ההודעה הקולית שתתקבל
מאוחר יותר הלילה. תום יתקשר להגיד כמה הוא מתגעגע ואיך הוא
סופר את עשרת הימים הבאים, עוד עשרה ימים והם שוב ביחד. כמו
תמיד.


הוא היה גל והיא הייתה ריקה, הוא היה חיים והיא ביקשה להתמלא.
הוא היה שלה כי היא הייתה צריכה תירוץ, כי רצתה לעזוב, נגעה
כדי להשאר לבד. היה לו לגל פירסינג שעובר דרך כל הפרצוף וחודר
ישר ללב שלה. הוא ידע שהיא משחקת. שהיא לא פנוייה. לא נאמנה.
הוא ידע שהיא רוצה, והוא גם שיחק, בנות אחרות, בזמן שישנה,
בזמן שבכתה על טעויות מכוונות מראש.  עשר שקל פחות בארנק,
נגיעות קצובות וחור קטן בלב. נשימות קצרות והתרגשות של מעשה
אסור. דרור מעשנת רק כשהיא שיכורה ודרור מאוהבת רק כשאין לה
ברירה. היא תיתן עצמה למרבה במחיר, לממעיט להרגיש.
תום אוהב אותה. בשביל כל הנשיקות וכל המבטים וכל השבריריות
שהחביאה וכל הטירוף שהייתה. תום פיכח נוגע הכי עמוק. אבל עכשיו
תום רחוק. עכשיו יש  עשר דקות של חוף ולילה,דרור גומרת לתוך
הגלים בתקווה שתטבע, רק היא והוא שם, דרור וגל אחד שסוחף אותה
אליו. כל החבר'ה וודאי חושבים שהיא רוצה אותו, יש לו את
העיניים הכחולות האלה בשביל לסובב ת'בנות. דרור עוצמת את הלב
ורואה איך העיניים שלו ירוקות רק בשבילה. גם ביום שאחרי היא
רואה בו עיניים ירוקות. כל הקולות בראש שלה צועקים, לא מקיאים,
מחר היא תשכח. ביום שאחרי היא לא תסתכל עליו בכלל.

מחר דרור תתקשר לתום בקול רועד. קצת תהיה שותקת, קצת דמעות כאב
על החוט שעתידה היא כעת לנתק, ולא בבת אחת, במשיכה איטית
ופוגעת. דרור לא תספר שבגדה.
מחר דרור תיפרד מתום, ותלך אל הים, לחפש את הגל הבא.