מזהה את הסימנים הקבועים.
את הכיווץ החד ברחם המסמן על הליכתך ממני.
לבי פרפר מכאב כשפגשת בי אז,
ועודנו, כשפסיעותיך מהדהדות בי
דרך מסלול בריחתי מאותה סמטה, צרה
בה השארת אותי.
אותה חצר אחורית של לבך
המקשה בי רגעי אהבה אליך.
אתה יורק בי בליל של מילות סרק
על הכאב, כבר לא אתגבר
אולי על אהבתי לך
פעם,
פרוסט גילה לי כי
גני העדן האמיתיים, הם גני העדן שאיבדנו.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.