שוב מוזמנים אלינו לשישי הפרצופים הקבועים. שוב יביאו עימם
בקבוק יין ופשטידה חמה, ושוב נפצח יחדיו ונשנא את כל העולם.
אשתו תבוא עם מחשוף עמוק כי יש לה ציצים קטנים אז לפחות
שיציצו, ואשתי תבוא עם מחשוף עמוק כי יש לה ציצים גדולים
ושכולם יסתכלו. כעבור זמן מה יבואו באיחור עוד שני זוגות, האחד
עם עוגה והשני, כרגיל, בידים ריקות, ואז נשב לאכול. עורך הדין
יאכל כמו חזיר וידבר אל אשתו כמו אל כלבה, המהנדס ישתוק ללא
הרף, והמובטל ידבר על ירידה מהארץ, כפי שהוא עושה בעשרים השנים
האחרונות.

אחר כך נקום בכבדות ונעבור אל הכורסאות לשלב הקינוחים ומשלב
זה ועד סוף הערב החבורה תתפצל לשתי חבילות הומוגניות, הגברים
ידונו בעסקי נדל"ן, רכבים וכדורגל והנשים ידונו בנשים אחרות.
אני אתבונן בכל אחד מהם ואחשוב לי לעצמי כמה פרטים אני יודע על
חייו האישיים ואיך הוא משחק אותה יפה כאילו לא כלום.

נכון, בשלב מוקדם מאד ירד לי האסימון. היה זה באותו ערב בו
היא תיארה לי את הקשיים הנוראים של הזוג, נו אלה שאין צורך
לנקוב בשמם, ואיך היא מתקשה להכנס להריון, ועכשיו היא מצטערת
על ההתקן, תמיד אמרו לה לחכות עם זה אחרי הלידות, ואיך ההורים
שלו מתייחסים אליה כמו אל זבל, ועל אחיו ההומו בקנדה, ופתאום
בבת אחת נהיה לי אדום בפנים ושחור בעיניים, כי התובנה פעפעה
לתוכי באחת, הלוא עכשיו הם יושבים, אותו זוג ממש, והיא מספרת
לו על הבעיות הקשות שהיו לנו בהתחלה, על האבא הקמצן שלי,
התסכולים בעבודה, על החובות והכל. כן, הפה שהתיר הוא הפה
שמתיר. הן מעבירות הכל זו לזו והרשות נתונה. אם אני יודע, משמע
הוא יודע.


ולכן אני יודע שבאותו רגע שאני מהרהר בהם, הם מהרהרים בי. כמו
קבצים משוכפלים שוב ושוב במחשב. שתיקת הקבצים.

אבל כמו בבדיחה הידועה, היום זה כבר לא מפריע לי. שידעו, שלא
ידעו, שיישרפו. תיכף הם הולכים ואני אזיין את אשתי בעלת השדיים
הכי גדולים. כי זה מה שקובע בסוף: גודל השדיים, כמה פעמים,
מוצצת-לא-מוצצת, מאחור-לא-מאחור. זהו. סקס. סקס זה מה שקובע.
סקס וכסף. גם כסף יש לנו יותר מהם. אז מי הם בכלל, חבורת
לוזרים שבאים פה עם פשטידה ויין. אפילו לחילופי זוגות הם לא
יצלחו. ההיא, אם רק היא מתפשטת אני בורח. וההוא מסריח.

סקס וכסף. שקלים וזיונים.

אני יש לי חברים טובים. כל שבוע באים אצלנו. מת עליהם. עושים
לי את כל השבוע.