מעונן עד מעונן מאוד,
הכאב גבה גלי.
עמוק העצב וסודו
חרוש קמטי קסם אחרונים,
זכר למה שקראתי
שירת הנבל.
היופי גווע לתוך שכול
וגם הלה כבר אדיש.
אבלי שפוף כפחמי
ושמלתי כתמי יזע,
מנסיונות כושלים
להעיר את מה שמת.
לא ליטפוני, לא.
לא קראו לי לשוב.
ידיי כבדות שלא ייפולו
על צוואר דוחק, מזדרז
שאינו מבקשן.
ידיי פצועות, לבד פצעתי
שלא ייפולו על צוואר קשוח.
יראה אני מקשיחות
ומאהבות התלויות בדבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.