פרולוג

כל כך הרבה רעש רקע. אנשים מדברים בדיס-הרמוניה מוחלטת וחורצים
לי את המוח. הוא לא מבין על מה הם מדברים ומה הם רוצים וממש
קשה לי לחשוב בשקט. אתה היית צריך לברוח מהכל בשביל להרגע.
דופק חזק של 180 פעימות בשנייה והמון זיעה. כל הזמן, האנשים
האלה, כמו רקע מטושטש העולה על התמונה שבפוקוס. בעצימת עיניים,
אתה יכול לראות את את הסאונד. כמו תמונה של משבצות דינאמיות
בכמה צבעים, המשתנות ללא חוקיות. לפעמים כל קווי המתחם
מתעוותים החוצה ואז מתכנסים פנימה. אז ממש כואב לנו בתודעה
ואני נכבה. תמיד מתעורר באשפוז פסיכיאטרי, מתוחקר על ידי הצוות
הרפואי ומצוייד במזוודה של תרופות הרגעה וטישטוש.

בלילות המצב משתפר. לקראת 4 לפנות בוקר, הראש שלי מתבהר. כולם
ישנים ורק הכלבים נובחים בחוץ. אני ממש יכול להרגיש על העור
שלי את חריקת הרגלייים המרגיעה והמונוטונית של הצרצרים.
בחורפים אני נרדם בלי בעיה ואפילו עוסק בכתיבה נקייה וברורה.
כמעט יודע מה אני רוצה מעצמי ומשיג אותו, כמו חלום יום-יומי של
בני אדם בריאים.  
מאז שהחלטתי לנתק את עצמי מהעולם, אני נמצא בתקופה יחסית
סבירה. התחלתי לעבוד מהבית, במטרה להרוויח קצת כסף ולעבור
ללאפלנד. שמעתי שהלאפים כמעט ולא מדברים, רוב השנה קפוא שם.
אחוז ההתאבדויות בקרב המקומיים הינו גבוה בגלל מיעוט חודשי
האור באיזור החוג הארקטי. אני לא מכיר את תקנות רשויות ההגירה
הלאפיות, אבל סביר להניח שאסתדר למול בירוקרטיה אסקימואית של
איגלואים.
אני מוכן להמיר את דתי ולאמץ את האלילים המאויירים שלהם. קראתי
כמה קומיקסים על ת'ור ואם הם מכירים את חוק השבות שלנו, אז בטח
יעשו חריגה יוצאת מן הכלל בשבילי.. ואם יסרבו, תמיד אפשר להגר
לוולהאלה.

החיים

פטריק מתעורר בערך בצהריים. מפהק ונמתח במיטה עוד חצי שעה
והולך לצחצח שיניים. הוא נכנס למקלחת, מסבן את עצמו ומשתין
לפתח הניקוז. הוא יוצא ומנגב את המראה במגבת, לא מרוצה ממראה
עיניו. מגלח את פניו עם מעט מים חמים וסכין חד פעמית ישנה
ובלויה. הוא מסיים ומשלים עם הנמצא בלית ברירה, פניו מדממים
כאילו נחתכו במסור.
הוא חש ברעב וניגש למטבח, שולף מהארון קופסה של קפטן קראנץ'
וממלא קערה על פיה. הבוקר, הקפטן נושא נאום חוצב להבות בנושא
הגשמת האתאיזם באמצעות המרקסיזם בקובה. פטריק כבר למד להתעלם
מהקפטן הישן והטוב והוא עסוק בלעיסת הדגנים.
הוא ניגש למחשב ומתחבר לאינטרנט בשביל המחייה. מתחיל לחפש
מציאות ולגבות כספים מחשבונות בעלי חוב. "זו פרנסה", חשב
לעצמו. החברה האנושית קצת חסרה לו מאז בחר להתנתק מהעולם,
להגיף את תריסי חלונותיו ולהתקין אטמים באוזניו.

בבוקר אחד, בעל הבית נקש על דלת הדירה, עטורת התלתן. הוא רצה
לבדוק מה שלומו של פטריק, אחד הדיירים החביבים עליו. באין
תשובה, כצפוי, בעל הבית השתמש בהעתק המפתחות הנמצא ברשותו
ונכנס לדירה. בעל הבית היה מרוצה מפטריק, שניהל אורח חיים שקט
ודאג לתחזוקה נאותה של הדירה, המסודרת להחריד.  
בעייתו של פטריק לא הייתה מובנת במלואה לבעל הבית, אבל הוא
שיער כי מדובר באיזו הפרעה נפשית. הוא טפח על שכמו של פטריק,
שחייך בתגובה. עתה, כי בעל הבית ראה שפטריק מסתדר, דאגותיו
שככו והוא לא טרח לתקשר עימו. פרטיק דאג לסידור הוראת קבע
לחשבונו של בעל הבית, כך שהאחרון לא הטריד אותו בזוטות כספיות.

בעל הבית סייע לפטריק בכל הכרוך במוצרי מחייה והיה מכניס לדירה
את המוצרים שפטריק הזמין מהאינטרנט ועם הזמן, נהייה מעיין
שליח.
לשליח הישיש לא היה אכפת. הוא אפילו נהנה ממעט העניין שנכנס
לחייו בפרקם האחרון.

למרות הסימפטיה העזה שחש השליח לפטריק והכבוד הרב שרכש לו בגלל
דבקותו באורח חייו, לא יכל לשלוט בסקרנותו. בכל שנותיו הארוכות
של שרלוק, לא נתקל באדם כה מבודד. מה גם שהחבילות שפטריק קיבל
החלו להתרבות ולהגיע באריזות מעניינות, מכל מיני מקומות עליהם
השליח לא שמע. השליח החליט לעשות מעשה ולפתוח את אחת החבילות
של פטריק, למרות שנתן את מילתו המפורשת והבטיח לשמור על
פרטיותו של הדייר.
לאחר מאמץ רב, השליח הרועד הצליח לפתוח חבילה מבלי לקרוע את
הקרטון. בתוך החבילה גילה רכיבים מתכתיים שלא הצליח להבין את
טיבם, אבל נראה שאין להם שימוש פרטני. לעת עתה, החליט השליח
לעקוב אחר חבילותיו של פטריק. בימים שלאחר פתיחת החבילה, השליח
הבוגד הרגיש כבלש העוקב אחרי חשוד. הוא פינטז על עולם של
שוטרים וגנבים, בו אפילו לאדם ישיש שכמוהו יש מקום.
בכל חבילה שפתח שרלוק, קיווה לאתר חפץ מוכר אותו יוכל לקשר
למציאות חייו הדלה. לצערו הרב, בערימת החבילות, לא מצא אפילו
מחט בודדת.

שרלוק חשב לחדור לדירתו של פטריק ולראות מה הדייר הערמומי
זומם. בעייתו האחת של שרלוק הייתה נוכחותו הקבועה של פטריק
בדירתו. הוא וודאי שומר מכל משמר על אותו אינסטרומנט מלהיב.
שרלוק התחבט רבות בסוגיה והחליט לחדור לדירה באישון לילה, בעת
שפטריק ישן. במקרה הרע, יימלט על נפשו ויקווה כי פטריק לא יזהה
אותו.
לקראת השעה חצות, הצטייד במפתח הדירה ובאחת החבילות שעדיין לא
מסר לפטריק, על מנת להעבירה באותה ההזדמנות. הוא נקש בדלת,
מתוך נימוס וסובב את המפתח. הדלת חרקה והישיש נחרד מעוצמת הרעש
והרגיע את עצמו, בתקווה שפטריק חירש. הוא נכנס לסלון החשוך של
הדירה הקטנה והשתעל. אין תגובה.
הוא המשיך פנימה ולא הבחין בפטריק או באינסטרומנט שמשך אותו
לדירה מלכחתחילה. הוא הכיר את הדירות בבניין ולפי זכרונו, מלבד
סלון וחדר שינה, לא היו חדרים אחרים בדירה. הוא הלך על קצות
אצבעותיו לכיוון חדר השינה, נשען על הקיר, כאילו מחפה על עצמו
באקדח. הוא הציץ לתוך חדר השינה ומלבד מיטה ומחשב, לא ראה איש.
הוא הופתע מכך שפטריק לא שהה בדירה ותהה כיצד הקרימינל חמק
מבין אצבעותיו. הוא נתמלא תחושת בטחון וניפח את חזהו כנער
אמיץ, עד שהפרוסטטה החלה מציקה לו ומזכירה לו את גילו. הוא אץ
לשירותים וכשידו נחה על הידית, עלתה המחשבה שייתכן ופטריק משרת
את צרכיו, חלילה. שרלוק לא שמע סילון שתן או גללים נופלים ופרץ
לשירותים.

הישיש הפשיל את מכנסיו וחש את השתן דולף משלפוחיתו, אך לא שמע
את זרם השתן החזק שאיים לקרוע את שלפוחיתו. לאור הקונטרסט
ומחשש לאירוע בעל אסוסיאציה פאלית, הוא הדליק את האור.

הוא הוריד את המים ועיניו נצצו.

אפילוג

הם בחנו את הזקן שמוט הכתפיים בתמיהה מרובה. כיצד זה, בן תמותה
הפשוט שמעולם לא חווה התרוממות רוח, הגיע למקום השמור לגדולי
האומה?
לאחרונה החלו לפרוץ קרעים במרקם העדין שהפריד בין עולמם לבין
עולם התמותה. היושבים בוואלהאלה לא ידעו כיצד להתמודד מול
תופעת טבע מוזרה זו, אולם לא שיערו עד כמה מזיקה תהיה. פשר
האימפוטנציה שתקפה את האלים לא נבע מטיפשותם חלילה, אלא מעצם
העובדה שלא נאלצו להתעסק בזוטות הקיום מזה כמה רבבות שנים,
בפעם האחרונה שלחמו במלחמות האדם.
הם כינסו אסיפה גדולה על מנת לדון בגורלו של הזקן והמתינו
ליושב הראש, שנדון לגלות שנייה ממושכת בעולם האדם, על מנת לדון
בגורלו של הפולש.
כשיושב הראש הגיע לאסיפה, הנוכחים נעמדו על רגליהם וקיבלו אותו
במחיאות כפיים סוערות. הזקן חייך בערמומיות, כאילו השתין
במכנסיו בעת החורף. הוא האמין כי כבעל בית ונוצרי, יזכה
להתייחסות מועדפת.
יושב הראש פצה פיו ועדכן את הנוכחים בדבר התקדמות החקירה בעולם
התמותה. הוא שיתף אותם בכך שגורם התפוררות גן העדן הינו
התמעטות פולחן הקרבת קורבן האדם בעולם התמותה.

כנראה שנאלץ לעשות זאת בעצמנו מפעם לפעם.