כל האנשים שעומדים סביב
האם הם זוכרים את הנשיקה
שנשקת לי כשרק הגיע האביב
שעכשיו פתע מרגישה כנשיכה

ואין דבר שאוכל לעשות
כדי לשכוח את שקרה
ועל הבכי הזה לא ניתן לכסות
כל זר ברחוב את פני קרא.

וכל כך כואב ורע פה
במקום בו מרוכזים הזכרונות
ושוב אני נזכרת בו
ושוב אני בוכה.

וכבר אין עוד יום
מאז שהלכת ועזבת אותי
ועכשיו חיי ריקים מעושר
ואני רק מחכה למותי.

אני לא מוותרת על החיים
גם אם יהיו בלעדיך
ואת אושרם לך חבים
כל אלה שחיים סביבך.

כל האנשים שעומדים סביב
האם הם זוכרים את שאמרת אז
האם הם זוכרים כמה היית חביב
אך עתה אתה לי בז.