New Stage - Go To Main Page

אורן קרבל
/
מיומנו של קופיף

'הדמות פשוט ישבה שם , לא הזיזה עפעף , מביטה לכיוון שלי בלי
רחמים , ככה סתם , בוהה בי עם העיניים החודרות שלה , הרגשתי
כמו איזה קופיף בכלוב שמציג את עצמי וחי רק בשביל שאחרים
ייהנו, הרי בשביל מה בדיוק אני זז עכשיו?
בשביל שחבורת ה-118 אנשים שיושבים מאחורי האדם הזה יהיו מרוצים
, למה אני צריך לספק רצונות של אחרים?
למה לנו בכלל לגרום לאחרים לשמוח , אם אתה כבר חי אז תישאר
בתוך הבועה שלך ומי שירצה להתבונן פנימה יצטרך לבקש רשות ..
כי בסך הכול תסתכלו עלי לרגע , אני המלך בממלכה הפרטית שלי ,
לא חייב דין וחשבון לאף אחד חוץ מלשאר העולם , קובע בעצמי
ולעצמי את החוקים ובסך הכול די מרוצה מהמצב הקיים , אז תאמרו
לי ,מה רע לי? אני צריך ביקורת מאחרים?
אבל זה לא נגמר ,הדמויות עדיין הסתכלו עליי ,מחכות שאני אפתור
להם את כל הבעיות , אני מתחיל להתרגז , המוח שלי פשוט מתחיל
לחשוב באוברדרייב ,המחשבות תוקפות אותי מכל כיוון אפשרי.
"גבירותיי ורבותיי , מלחמת העולם ה-3 החלה וההרגשה היא כאילו
יש מסיבה בתוך הפה שלי וכולם מוזמנים"
בסופו של דבר אני מתחיל להיכנע , המבטים שלהם מתחילים להיות
פחות מעצבנים אלה רגועים פחות או יותר .
אמרתי לעצמי - "טוב , הקופיף הזה עכשיו הולך למלא את מקומו
בחיים..."

ראש הממשלה עזב את רחבת הכנסת......



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 22/7/02 1:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורן קרבל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה