אתמול נפגשתי עם תמר, היא הידידה הכי טובה שלי, אני מכיר אותה
מאז שהיינו בני שלוש, ההורים שלנו הם החברים הכי טובים, טוב,
אתם כבר יודעים איך זה הולך.
עם ההתבגרות שלי התחלתי להבין שתמר היא לא סתם החבר הכי טוב
שלי שאני יכול להסתובב איתו ולעשות לידו הכל, התחלתי לקלוט
שתמר היא בעצם בת. והבת הזאת נראית די טוב.. התלבטתי עם עצמי
הרבה זמן אם כדאי לי לומר לה מה אני חושב עליה. אמרתי לה בסוף
ואז התחלנו דיון ענקי על מה כדאי ומה לא כדאי.. אבל שנינו לא
אוהבים לדבר אז באיזשהו קטע בשיחה פשוט השתקתי אותה ונישקתי את
השפתיים.

הייתם מצפים שאחרי נשיקה כזאת תמר תיתן לי חיבוק או תנשק אותי
בחזרה, או אולי אפילו סתם תחייך חיוך מבויש וחמוד, אבל אתם לא
מכירים את תמר. היא לא נתנה לי חיבוק, או נשיקה. אבל חיוך היה
לה, יותר מזה, היא התחילה להתפוצץ מצחוק. לא הבנתי אותה.. קצת
נעלבתי מזה, אתם מבינים, לא ידעתי אם אני אוהב אותה או אם היא
אוהבת אותי אבל רציתי לבדוק, והנשיקה הזאת הייתה הבדיקה שלי.
הנחתי שהיא לא אוהבת אותי בגלל הצחוק המתפרץ שלה. אבל הנשיקה
הזאת הוכיחה לי שאני אוהב אותה, לא יכולתי לשנוא אותה לרגע
בגלל הצחוק הזה.
היא התגלגלה על המיטה ונהייתה אדומה מרוב צחוק. אחרי כמה דקות
התחלתי לצחוק קצת איתה, השתחררתי. ואז שאלתי אותה למה היא
צחקה.
היא הסבירה לי שהיא בעצמה לא יודעת למה, שזה מאוד מוזר ושונה
לה שנישקתי אותה, שהיא רגילה לקבל ממני מכות ולא נשיקות.
ונכון, בדרך כלל הפגישות שלנו כללו מכות, צביטות, נשיכות,
שריטות וזריקת דברים שעשויים להכאיב. אבל הפעם זה היה שונה.
באמת מוזר.
אז שוב נשכבנו על המיטה שלי והתחלנו לדבר, כאילו התעלמנו ממה
שקרה הרגע, דיברנו על מה שלומנו, על הקניון החדש בעיר, על זה
שמעלים את המחיר של הכרטיסים לקולנוע, על תחילת השנה החדשה
ואפילו על מזג האוויר. על הכל דיברנו חוץ מעל הנשיקה הזאת
שהייתה וההשפעה שלה כנראה נגמרה.
מתישהו באמצע השיחה הרגשתי שעומד לי, הסמקתי מאוד, לא הבנתי מה
קורה לי וניסיתי להסתיר את זה עם הרגל, אבל תמר שמה לב, אני
מניח שהיא שמה לב, כי היא שוב התחילה להתפוצץ מצחוק. והיה לה
צחוק מדהים, מתגלגל כזה וצלול, שאלתי אותה מה קרה, כאילו לא
הבנתי.. והיא סתם אמרה לי שהכל טוב, שכלום לא קרה והיא סתם
מחורפנת היום. התחלתי טיפה להאמין לה, היא בדרך כלל מטורללת
ומחורפנת אז כנראה שככה זה היה גם היום...

מאז לא התנשקנו.
אני לא מאז להתקרב אליה אחרי מה שקרה, אני לא מסתכן שהיא שוב
תתפוצץ מצחוק ברגע שאני אתן לה נשיקה. אבל אנחנו עדיין מדברים,
אני לא בטוח אבל אולי אנחנו גם ביחד. אני לא מעז לשאול אותה,
שלא תתפוצץ לי מצחוק בפרצוף, המוזרה הזאת.

אתמול שוב נפגשנו. זאת הייתה פגישה רגילה, אני אצלה בבית,
דיבורים, מכות.. כרגיל. התחלנו להרביץ אחד לשני והיא צבטה או
ביד. כאב לי ובאתי לתת לה מכה בפנים ואז היא נישקה אותי. היא
נישקה אותי! אני בחיים לא אבין את האישה הזאת, מה היא רוצה
ממני? נתתי לה לנשק אותי והפעם היא לא צחקה. היא חיבקה אותי
חזק ואמרה לי שהיא אוהבת אותי. ממש האמנתי לה, אמרתי לה שגם
אני אוהב אותה ואני רוצה להיות איתה. היא חייכה אליי בשובבות,
צחקה צחקוק קטן, הסמיקה והתקרבה אליי שוב, חשבתי שהיא הולכת
לתת לי עוד נשיקה, התחלתי גם אני להסמיק קצת וחייכתי אליה. היא
התקרבה אליי לאט, כמו בסרט ישן, הכל עבר לי לאט מול הפנים שלי,
הרגשתי ששוב נעמד לי אבל התעלמתי, ואז כשהפיות שלנו היו קרובים
מאוד אחד לשני היא צבטה אותי חזק על היד וחזרה להתפוצץ מצחוק.
אני בחיים לא אבין אותה.