נוסעים במכונית שלנו ברחוב ארוך וחד סיטרי. היד נשענת על
החלון, שומעים מוזיקה טובה ברדיו. אנחנו מרגישים טוב. בטוחים
בעצמנו. מחייכים.
לאחר קילומטרים אחדים אנחנו מבחינים בתמרור לצד הדרך- "שיבושים
בכביש". אנחנו ממשיכים לנסוע וזמן קצר לאחר מכן אנחנו מרגישים
בורות בדרך, האוטו מטלטל ואנחנו מאיטים את המהירות. אנחנו לא
רוצים להפגע. במהרה הכביש מפסיק להיות סלול ואנחנו עולים על
דרך עפר. אנחנו כבר לא מחייכים, ולאחר מספר דקות של נסיעה בדרך
הזו אנחנו מרגישים בחילה.
מתעוררות בנו ספקות לגבי המשך הדרך ואנחנו חושבים על לחזור
בחזרה. אך לא ניתן, הכביש הוא חד סיטרי.
אנחנו מבחינים שאנו מתקרבים למנהרה, אנחנו מפחדים אך ממשיכים
לנסוע ומגיעים אליה. אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך מנהרה חשוכה
לגמרי, אנחנו לא רואים כלום, הפנסים של האוטו לא עובדים. ממש
קשה לנסוע פה. אנחנו מאוד רוצים לחזור אך לא יכולים. אנחנו
מתוסכלים.
אנחנו מרגישים שחייבים לעשות משהו, אחרת משהו עשוי לקרות לנו.
חייבים לעצור, לא רוצים להתקדם יותר. לוחצים על הבלמים בבת אחת
ובכל הכח אך גלגלי האוטו ממשיכים להסתובב ואנחנו ממשיכים
בדרכנו.
אין לנו שליטה, אנחנו עצובים.
נותנים לאוטו לקחת אותנו לאן שהוא רוצה כאשר לפתע הדרך נגמרת,
ופתאום שקט. רק את הרוח אני שומע בעודי נופל. מה יהיה איתי?
אני לא יודע... בנתיים אמשיך ליפול ואבכה על זכרונות נעימים
מתחילת הדרך.