פעם היה אדם, הוא היה אדם חכם, טוב לב, נחמד ובכלל צדיק. כל
חייו הוא תמיד עזר לאנשים במצוקה. הוא ידע להעניק לסובבים אותו
הרבה חברות ואהבה. את מקצועו האדם אהב- הוא היה רופא.
אותו אדם לא היה מאושר. הוא גר בדירת חדר קטנה, צפופה ומלוכלכת
במרכז העיר הסוענת. כסף לא היה לו וגם חברים אמיתיים לא היו
לו. הסובבים אותו תמיד ניצלו את היותו נחמד ונדיב ואף פעם לא
החזירו לו יחס דומה. הכי חשוב, האדם לא מצא אהבה, ולמרות שאף
פעם לא היתה לו הוא ידע שהוא רוצה וצריך אחת.

במשך כל חייו האדם האמין באיזון. ז"א, הוא האמין שבחיים יש
איזון בין טוב ורע. ועל כן, הוא האמין שבשלב מסויים בחייו הוא
יקבל את מה שמגיע לו לאחר שריצה תקופה ארוכה של סבל.

בערב חורפי אחד, בדרכו מן המרפאה חזרה לביתו הוא ראה אישה
יושבת בסמטה חשוכה ומקבצת נדבות. האדם החל ללכת לכוונה, נעצר
לידה והוציא את ארנקו מכיסו. ברגע זה האישה נתנה לו אגרוף
בבטן, הוא התקפל ושני גברים נוספים התנפלו עליו מאחור והיכו
אותו. האדם נשאר שכוב על הרצפה ופצוע קשה כאשר ארנקו ושעונו
נלקחו ממנו. הוא לא יכל לקום ולכן נשאר על הרצפה חושב. הוא
נזכר בסיפורו של איוב וחשב שצדק אולי לא יעשה איתו בחייו שהרי
לפי הסיפור הצדיק לא תמיד מקבל את מה שמגיע לו. אולם, הוא היה
בטוח שבעולם הבא הוא יקבל את המגיע לו. הוא החליט שחוסר הצדק
כלפיו לא ייגרום לו לשנות את דרך חייו- הוא יישמור על
עקרונותיו בכל מחיר.
בעודו חושב את הדברים האלו החלה סופת ברקים, אחד הברקים פגע בו
והוא מת במקום. נשמתו של האדם עלתה לשמיים ותוף כדי כך הוא חשב
לעצמו- "סוף סוף אני יקבל מה שמגיע לי!"

האדם מצא את עצמו עומד מול אדם מזוקן המחזיק ספר ושאל אותו-
"אתה אלוהים?" המזוקן צחק ואמר- "וודאי שלא, אני קצין המיון של
העולם הבא, או כמו שאנחנו קוראים לו פה- העולם הזה. מה שמך
בבקשה?" האדם אמר לו את שמו. המזוקן דיפדף בספר ולאחר כמה
שניות נעצר, ובהצביעו על שמו של האדם הרשום בספר אמר- "אתה
הולך לגהנום" האדם שאל אותו: "אתה בטוח? חייבת להיות פה טעות.
אני הייתי אדם טוב כל חיי!" המזוקן ענה לו: "אני יודע, החוקים
שונו לאחרונה. בישיבת הפסגה האחרונה של אלוהים, השטן והמלאכים
הראשיים , השטן טען שזה לא הוגן שאנשיו, הרשעים נהנים על כדור
הארץ במשך כ- 75 שנה ולאחר מכן סובלים לנצח בגהנום. בהצבעה
דמוקרטית שנערכה החוקים שונו כך שהרשעים ילכו לגן עדן ואילו
הצדיקים לגהנום. שלחנו נביא להודיע לכם אבל כשניסה לעשות זאת
לא האמנתם לו וכלאתם אותו בבית משוגעים". האדם אמר בפרצוף
עגום- "זו פשוט שערורייה, איפה תיבת התלונות שלכם?" המזוקן ענה
"אין אחת כזאת, לא ניתן לערער על חוק שנחתם ע"י אלוהים. עכשיו,
בוא אחרי". המזוקן הוליך את האדם לשער גדול עשוי בזלת . משני
צידי השער היו שני לפידים גדולים בוערים. המזוקן נתן לאדם מפתח
ואמר לו- "קח, את בחדר 337". האדם עבר את השער והגיע למסדרון
ארוך עם הרבה דלתות. הוא דידה לאורך המסדרון בראש רכון עד
שהגיע לדלת המתאימה. הוא הכניס את המפתח לחור המנעול ופתח את
הדלת. הוא נכנס פנימה ומצא את עצמו עומד בתוך דירתו הישנה-
קטנה, צפופה, מלוכלכת ובמרכז העיר הסוענת.